1. גם אם התורה לא הייתה משתנה בכלל, והייתה נשארת זהה לחלוטין לגרסה המקורית, הדבר לא היה מוכיח במילימטר את קיומו של אלוהים. אנחנו יודעים שבני אדם יודעים להעתיק טקסטים, אין בזה שום דבר על-טבעי.

האנשים שהעתיקו את הטקסטים הנ"ל האמינו בכל ליבם כי מדובר בכתבים קדושים ודברי אלוהים חיים, ולכן הם הקפידו הקפדה יתרה על העתקה כמה שיותר מדוייקת שתואמת למקור. אין בזה שום דבר פלאי שמצריך ניסים או כשפים.

2. בניגוד לטענות של רבנים ומחזירים בתשובה, התורה השתנתה מאוד במהלך הדורות, וגם כיום ישנן מספר גרסאות שונות שלה בבתי הכנסת.

הנה רשימה של גרסאות התורה העיקריות:

1. גרסת קורן.

2. גרסת עדי (הגרסה הצה"לית).

3. כתר ארם צובא.

4. כתב יד לנינגרד.

5. הגרסה השומרונית.

6. הגרסה הקראית.

7. מגילות קומראן (מגילות ים המלח).

8. תרגום השבעים.

ישנם מאות הבדלים ושינויים בין הגרסאות המופיעות ברשימה, ומיד נראה מדגם מייצג (וחלקי בלבד) של הבדלים ושינויים אלו.

שימו לב כי לא מדובר רק על שינוי של אותיות בודדות, או כתיב מלא וכתיב חסר, אלא (כפי שנראה בהמשך) מדובר גם על השמטה של מילים שלמות ופסוקים שלמים באופן אשר משנה מהותית את משמעות הטקסט.

לנוחיותכם, ניתן להגיע ישירות לחלק הרלוונטי שמעניין אתכם באמצעות לחיצה על כל אחד מהקישורים הבאים:

הסבר קצר על גרסאות התורה

טבלת הבדלי איות בין הגרסאות

הדגמת ההבדלים

השוואה למגילות ים המלח

טעויות בטקסט המקראי

ספרי תורה רבים פסולים

גרסאות שונות בציטוטי חז"ל

ההשפעה על צפנים בדילוגי אותיות

גרסת קורן:

גרסה זו נחתמה ויצאה לאור בשנת 1962 ע"י הוצאת קורן בניהולו של אליהו קורן, ומהווה מעין ממוצע של מספר גרסאות תנ"ך שהיו בידי ההוצאה לאור.

גרסת עדי:

הגרסה הצה"לית של התנ"ך המחולקת לחיילים בזמן הטירונות.

כתר ארם צובא:

גרסה של התנ"ך (כתב יד) שנכתבה בטבריה בתחילת המאה ה 10 על ידי שלמה בן־בויאעא הסופר, על פי כל כללי המסורה הטברנית.

כתב יד לנינגרד:

כתב היד השלם הקדום ביותר של התנ"ך שיש בידינו, נכתב בקהיר שבמצרים בסביבות שנת 1008 ע"י שמואל בן יעקב.

הגרסה השומרונית:

זוהי גרסת התורה המצוייה בידי השומרונים, והיא שונה באלפי פרטים מנוסח המסורה המקובל (שגם הוא אינו אחיד, וכולל כמה גרסאות כמו למשל הגרסה האשכנזית והגרסה הספרדית).

הגרסה הקראית:

זוהי גרסת התורה המצוייה בידי הקראים (שאינם מקבלים את התורה שבעל פה ואת המסורת הרבנית, אלא אך ורק את התורה שבכתב).

מגילות קומראן:

נקראות גם מגילות ים המלח, המגילות הגנוזות, ומגילות מדבר יהודה. התגלו בשנים 1947-1956 במערות במדבר יהודה (בעיקר במערות קומראן) ומכילות את גרסת התנ"ך הקדומה ביותר שיש ברשותנו כיום (המגילות מתוארכות למאות ה 3 עד ה 1 לפני הספירה).

המגילות השתמרו היטב עקב האקלים היבש באזור (הן אוחסנו בתוך כדים) וכוללות בין היתר 36 עותקים של ספר תהילים, 26 עותקים של ספר דברים, 24 עותקים של ספר בראשית, וכן עותקים של ספר שמות, ויקרא, במדבר, שמואל, ישעיהו ועוד.

תרגום השבעים:

תרגום של התנ"ך ליוונית, שנעשה במאות ה 2-3 לפני הספירה ע"י רבנים יהודים, עבור יהודי אלכסנדריה ששפתם הייתה יוונית. על פי המסופר, מי שיזם את פרויקט התרגום היה מלך מצרים תלמי השני, שהזמין 72 רבנים חברי הסנהדרין לתרגם את התורה ליוונית בכדי לצרפה לספרייה הגדולה באלכסנדריה.

נקרא "תרגום השבעים" על שם 72 הרבנים שתרגמו אותו ליוונית.

זוהי רשימה חלקית בלבד של השינויים.

רשימה מפורטת יותר (וגם היא לא מלאה) אפשר לראות כאן.

בואו נראה דוגמאות קצת יותר מוחשיות:

תפריט מעבר מהיר:

לבוא לעומת לבא

היא לעומת הוא

אניות לעומת אנית

ויהיו לעומת ויהי

תעשה לעומת תיעשה

האיות בגרסה זו:

לבא, העידתי

האיות בגרסה זו:

לבוא, העדתי

האיות בגרסה זו:

לבוא, העדתי

(זהו צילום מסך מתוך אפליקציה פשוטה ונוחה מאוד לשימוש, לחיפוש צפנים בדילוגי אותיות בתורה ובכל טקסט עברי, המבוססת על גרסת קורן)

[חזרה לתפריט המהיר]

האיות בגרסה זו:

היא

האיות בגרסה זו:

הוא

האיות בגרסה זו:

הוא

(צילום מסך מתוך אפליקצייה לחיפוש צפנים, המבוססת על גרסת קורן)

[חזרה לתפריט המהיר]

האיות בגרסה זו:

אניות

האיות בגרסה זו:

אנית

האיות בגרסה זו:

אנית

(צילום מסך מתוך אפליקצייה לחיפוש צפנים, המבוססת על גרסת קורן)

[חזרה לתפריט המהיר]

האיות בגרסה זו:

ויהיו

האיות בגרסה זו:

ויהיו

האיות בגרסה זו:

ויהי

(צילום מסך מתוך סרטון המציג כתיבת ספר תורה בגרסת קורן)

[חזרה לתפריט המהיר]

האיות בגרסה זו:

תעשה

האיות בגרסה זו:

תעשה

האיות בגרסה זו:

תיעשה

[חזרה לתפריט המהיר]

תפריט מעבר מהיר:

דוגמה 1

דוגמה 2

דוגמה 3

דוגמה 4

דוגמה 5

התירוצים

בתמונה העליונה - מגילת קומראן, בתמונה מתחתיה נוסח המסורה של ימינו.

פירוט השינויים המודגשים בצבע:

במגילת קומראן: שמעה
בתורה של ימינו: שמע

במגילת קומראן: דובר
בתורה של ימינו: דבר

במגילת קומראן: הזות
בתורה של ימינו: הזאת

במגילת קומראן: היום, כולנו חיים היום.
בתורה של ימינו: היום כולנו חיים.

במגילת קומראן: דברי יהוה אלוהיכם.
בתורה של ימינו: דבר יהוה.

דוגמה זו, ודוגמאות נוספות שנראה מיד, מבוססות על שתיים מפיסות הקלף הגדולות והשלמות ביותר שהתגלו בין מגילות ים המלח. בקישורים הבאים ניתן לראות את פיסות הקלף השלמות במלואן:

תשליל אינפרא אדום (נגטיב)

דימות צבע

אפשר להגדיל למסך מלא, כמו כן ניתן לבצע זום (הגדלה) על כל חלק בקלף בעזרת גלגלת העכבר, לחיצה על +, - במקלדת, או דרך הפקדים שמופיעים בדף.

(שימו לב שגם כאן וגם בדוגמאות שנראה בהמשך, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להבדיל בין האות י' לאות ו' במגילה, וכמו כן בין האות ה' לאות ח')

[חזרה לתפריט המהיר]

פירוט השינויים המודגשים בצבע:

במגילת קומראן: אלוהים
בתורה של ימינו: אלהים

במגילת קומראן: עושה
בתורה של ימינו: ועשה

במגילת קומראן: מצוותו
בתורה של ימינו: מצותו

במגילת קומראן: לוא
בתורה של ימינו: לא

במגילת קומראן: את כול
בתורה של ימינו: כל

במגילת קומראן: וביום
בתורה של ימינו: ויום

במגילת קומראן: לוא תעשה בו כל מלאכה.
בתורה של ימינו: לא תעשה כל מלאכה.

[חזרה לתפריט המהיר]

פירוט השינויים המודגשים בצבע:

במגילת קומראן: ובהמתך
בתורה של ימינו: וכל בהמתך.

במגילת קומראן: וזכרתה
בתורה של ימינו: וזכרת

במגילת קומראן: לשמור את יום השבת לקדשו.
בתורה של ימינו: לעשות את יום השבת.

במגילת קומראן: וכול
בתורה של ימינו: ואת כל.

במגילת קומראן: וינוח
בתורה של ימינו: וינח

במגילת קומראן: לקדשו
בתורה של ימינו: ויקדשהו

במגילת קומראן: תחמוד
בתורה של ימינו: תתאוה

במגילת קומראן: וכול
בתורה של ימינו: וכל

שימו לב לקטע המודגש בקו מקווקו, חלק זה אינו מופיע בפרק הנ"ל בגרסת המסורה בת ימינו. בדיקה מהירה מגלה כי הוא מופיע בספר שמות פרק כ'.

כלומר אנחנו רואים כאן דוגמה לתהליך "האבולוציה" שהטקסט המקראי עבר. קטע טקסט שבמקור היה שלם, התפזר בהמשך לשני פרקים שונים, בשני ספרים שונים בגרסה הנפוצה של ימינו.

[חזרה לתפריט המהיר]

פירוט השינויים המודגשים בצבע:

במגילת קומראן: מתוך האש, חושך ענן וערפל.
בתורה של ימינו: מתוך האש, הענן והערפל.

במגילת קומראן: בוער
בתורה של ימינו: בער

במגילת קומראן: כול
בתורה של ימינו: כל

במגילת קומראן: גודלו
בתורה של ימינו: גדלו

במגילת קומראן: יהוה
בתורה של ימינו: אלהים

במגילת קומראן: קול אלוהים חי.
בתורה של ימינו: קול אלהים חיים.

במגילת קומראן: ידבר
בתורה של ימינו: יאמר

גם כאן ניתן לראות עדות לשינוי שהטקסט עבר במהלך השנים.

הביטוי "חושך, ענן וערפל" שמופיע במגילת קומראן, הוחלף ב"הענן והערפל", ועבר לספר דברים פרק ד' (כלומר פרק אחד לפני הפרק הנוכחי - פרק ה').

[חזרה לתפריט המהיר]

פירוט השינויים המודגשים בצבע:

במגילת קומראן: ולאהבה אותו.
בתורה של ימינו: וליראה אותו.

במגילת קומראן: ארץ טובה ורחבה.
בתורה של ימינו: ארץ טובה.

במגילת קומראן: כול
בתורה של ימינו: כל

במגילת קומראן: ושבעתה
בתורה של ימינו: ושבעת

במגילת קומראן: וברכתה
בתורה של ימינו: וברכת

במגילת קומראן: הטובה
בתורה של ימינו: הטבה

[חזרה לתפריט המהיר]

איזה יופי שתמיד אפשר להמציא תירוצים...

הנה ניסוי מחשבתי שיראה כמה צביעות וחוסר כנות יש בתירוץ הזה:

הרי ברור לכולנו, שאם מגילות קומראן היו תואמות במדוייק לטקסט המקראי של ימינו, המחזירים בתשובה והרבנים היו מנפנפים איתן בהתלהבות ואומרים: "תראו! הנה הוכחה לכך שהתורה לא השתנתה במשך אלפי שנים!"

אבל כשמראים להם שהמגילות כן שונות מנוסח המסורה של ימינו, אז פתאום הם מזלזלים ומנסים להקטין את חשיבות הממצא.

גם אם המגילות נכתבו ע"י כת האיסיים, הדבר לא מוריד בכלום מרמת האמינות שלהן. דווקא מכת יהודית ששמרה על כתבי התנ"ך כל כך באדיקות וקפדנות (עשרות עותקים מכל ספר!) אפשר לצפות שאנשיה ישמרו על הכתבים בצורה מדוייקת ולא ישנו או יסלפו אותם.

האופן הקפדני שבו מגילות קומראן נשמרו (בתוך מאות כדים שהוסתרו במערות באזור) מעיד יותר מהכל על חשיבות וקדושת הכתבים בעיני מי שהסתיר אותם, ולכן סביר דווקא שהם שמרו על הנוסח המקורי בצורה מדוייקת.

כפי שראינו קודם, רוב השינויים בין תוכן מגילות קומראן לבין התנ"ך של ימינו הם שינויים מינוריים שאינם משנים בכלום את משמעות הטקסט (למשל כתיב מלא במקום כתיב חסר, "דברי יהוה אלוהיכם" במקום "דבר יהוה", "תחמוד" במקום "תתאוה", "וינוח" במקום "וינח", "ידבר" במקום "יאמר") ולכן אין שום סיבה להניח שהיה להם אינטרס כלשהו לשנות את הכתוב.

בתקופת בית המקדש השני היו הרבה כתות יהודיות, ולכן עצם זה שהאיסיים היו "כת" לא מוריד בכלום מרמת האמינות של הכתבים התנ"כיים שנשמרו אצלם. גם הפרושים (האבות הקדומים של הרבנים בני ימינו) היו כת, גם הצדוקים היו כת, גם הבייתוסים והחשמונאים היו כתות, והיו כתות יהודיות נוספות.

עד שנת 1990 הדעה המקובלת הייתה כי האיסיים כתבו את מגילות קומראן, אך מאז ולאור סתירות שהתגלו בהשערה הזו, התחזקה דעת החוקרים הסבורים כי מי שכתב את המגילות כלל לא היו איסיים, אלא קבוצות יהודיות אחרות.

לפי אחת ההשערות, המגילות נכתבו ע"י כוהנים צדוקיים ששירתו בבית המקדש, והשערה אחרת (של חוקר מקרא בשם חיים רבין) אומרת כי המגילות נכתבו ע"י קבוצת יהודים הקשורה לפרושים (שמהם התפתחה בהמשך הרבנות).

השערה נוספת אשר נתמכת ע"י ראיות חזקות למדי (על כך ניתן להרחיב בויקיפדיה) טוענת כי מדובר במגילות שנכתבו בירושלים והוסתרו במערות באזור כהכנה למרד הגדול, וייתכן אפילו כי מדובר במגילות שהיו חלק מספריית בית המקדש השני בירושלים, כלומר כתבי התנ"ך הכי מקוריים ואותנטים שיכולים להיות!

[חזרה לתפריט המהיר]

תפריט מעבר מהיר:

בן שנה שאול במלכו

ויאמר קין אל הבל

בפרים שלושה

לחפרפרות ולעטלפים

זה מה שכתוב בספר שמואל א' פרק י"ג.

שאול הומלך למלך כאשר הוא בן שנה בלבד (תינוק חמוד עם מוצץ וחיתול) ויצא מיד לבחור כ 3,000 לוחמים מבני עמו לקרב שמתואר בהמשך הפרק.

בואו נעשה זום על הפסוק הראשון, ונראה איזו בעיה יש לנו פה.

זהו הפסוק הראשון בספר שמואל א' פרק י"ג.

ברור לכל בר דעת שגילו של שאול הושמט בטעות מהטקסט. היינו מצפים למשל שיהיה כתוב בפסוק משהו כמו:

בן עשרים וחמש שנה שאול במלכו, ושתי שנים, מלך על ישראל.

בן שלושים שנה שאול במלכו, ושתי שנים, מלך על ישראל.

או כל דבר בסגנון דומה.

אנחנו יודעים בוודאות ששאול לא היה בן שנה בעת המלכתו, וזאת מכמה סיבות:

בפרקים הקודמים סיפרו לנו כי אביו של שאול שלח אותו לחפש אתונות שהלכו לאיבוד (ומכאן המשפט הידוע: "הלך לחפש אתונות, ומצא מלוכה"), וידוע כי אבות אינם נוהגים לשלוח את התינוקות בני השנה שלהם לחפש אתונות, או בכלל ללכת לאן שהוא ללא השגחה.

באותו פרק מסופר לנו גם על יונתן - בנו של שאול, שפיקד יחד עם אביו על הצבא. והרי ידוע שלתינוקות בני שנה, ואפילו בני שלוש שנים, אין עדיין ילדים בוגרים שיכולים לפקד על צבאות.

מתואר באותו פרק כי שאול עצמו בחר כ 3,000 לוחמים מבני עמו לקראת קרב גדול, וגם זה כמובן דבר שתינוקות אינם נוהגים לעשות.

אנחנו יודעים שגילו של שאול הושמט בטעות מהטקסט מסיבה נוספת, והיא שישנם עשרות פסוקים בתנ"ך שמראים לנו תבנית מאוד קבועה שהטקסט המקראי נוהג להשתמש בה בכדי לתאר מלכים:

בן [מספר שנים] שנה, [שם המלך] במלכו, ו[מספר שנים] שנה, מלך על/ב [ירושלים/ישראל/יהודה].

למשל:

בספר מלכים ב' פרק ט"ז כתוב:

"בן עשרים שנה אחז במלכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים.

כלומר אחז הגבר הומלך בגיל 20, ומלך בירושלים במשך 16 שנים.

חז"ל לא יכלו להודות כמובן שהתורה או התנ"ך טועים (כי מבחינתם מדובר בטקסט קדוש, ודברי אלוהים חיים) ולכן כפי שהם בדרך כלל עושים, לא הייתה להם ברירה אלא להמציא תירוצים מגוכחים ולפרש למשל כי כוונת הפסוק היא שבעת המלכתו שאול היה "כמו תינוק בן שנה שלא טעם טעם חטא".

אז כן, תירוצים דמיוניים שאין שום קשר בינם ובין מה שהטקסט אומר תמיד אפשר להמציא. "עומק" הם קוראים לזה, "רבדים" הם קוראים לזה.

עזוב אתה לא מבין, "זה עמוק".

הנה כמה דוגמאות לתבנית שהתנ"ך נוהג להשתמש בה בכדי לתאר מלך חדש.

תבנית שכאמור השתבשה בפסוק שראינו.

[חזרה לתפריט המהיר]

זה מה שכתוב בספר בראשית פרק ד', פסוק ח'.

מתחילים לספר לנו כי קין אמר משהו להבל, ופתאום קופצים לזה שהם נמצאים בשדה. אבל מה הוא אמר לו? מדוע הפסוק נקטע פתאום באמצע בלי שום היגיון?

חישבו כי אתם קוראים ספר, ובו כתוב:

דינה אמרה לבעלה יוסי, וכאשר הם ישבו במטבח הם אכלו חביתה וסלט.

ברור שמשהו חסר פה, נכון?

מה דינה אמרה לבעלה יוסי?

ברור שהכותב פספס כאן משהו, למשל:

דינה אמרה לבעלה יוסי בוא נאכל ארוחת ערב, וכאשר הם ישבו במטבח הם אכלו חביתה וסלט.

ברור לכל אדם בעל טיפת היגיון כי מדובר בטעות העתקה, וכי מי שהעתיק את הטקסט הנ"ל מתוך מגילה אחרת שהייתה מונחת לפניו פיספס את המשך המשפט (החלק בו נאמר מה קין אמר להבל) ודילג לטקסט שהופיע מיד בהמשך.

אך האם ניתן להוכיח זאת?

בוודאי!

הנה הטקסט התואם (בראשית פרק ד', פסוק ח') מתוך עותק קדום של התנ"ך בתרגומו ליוונית (מה שנקרא "תרגום השבעים"). הכנסנו את הטקסט לתרגום גוגל, תרגמנו מיוונית לעברית, ובאופן לא מפתיע מצאנו שם את החלק החסר.

קין אמר להבל אחיו: "נצא אל השדה!".

עכשיו הכל ברור.

[חזרה לתפריט המהיר]

בספר שמואל א' פרק א' פסוק כ"ד מסופר על חנה אשת אלקנה, שעלתה עם בנה שבדיוק נגמל מהנקה, לבית אלוהים בשלו, והביאה איתה שלושה פרים, קמח ויין. אך מיד לאחר מכן בפסוק כ"ה כתוב "וישחטו את הפר".

משהו כאן לא מסתדר, אם היא הביאה איתה 3 פרים, אז איפה השניים האחרים? ואם שחטו רק אחד מהם, אז למה לא כתוב "וישחטו את אחד הפרים"? מדוע כתוב "וישחטו את הפר", שמתייחס לפר אחד ספציפי בהא הידיעה?

הערכת חוקרי המקרא היא כי נפלה כאן טעות, וכי בטקסט המקורי היה כתוב:

בפר משלש

שמשמעותו היא פר צעיר (עגל) בן 3 שנים.

בעברית הכתובה הקדומה לא תמיד הקפידו על מרווחים בין מילים, ובנוסף לא היה הבדל בין אות מ' רגילה באמצע משפט לאות מ' בסוף משפט ('ם' סופית). במגילה המקורית שממנה הטקסט הועתק היה כתוב ככל הנראה:

בפרמשלש

בשלב מאוחר יותר, כאשר התחילו להקפיד על מרווחים בין מילים, הסופר שהעתיק את המגילה הפריד בטעות את המילים במקום הלא נכון, ובמקום:

בפר משלש

הוא העתיק למגילה החדשה:

בפרמ שלש

כמו כן, אותו סופר, או אחד הסופרים שהגיעו אחריו הוסיפו אמות קריאה ומם סופית, ואז יצא:

בפרים שלשה

ונוצרה התנגשות (כלומר סתירה) עם הפסוק שבא מיד לאחר מכן שמתייחס לפר הספציפי בן ה 3 שאיתו חנה עלתה לבית האלוהים בטקסט המקורי.

אך האם ניתן להוכיח זאת?

מסתבר שכן...

כאשר בודקים הן את מגילות ים המלח, והן את הטקסט של תרגום השבעים (שהוא תרגום של התורה העתיקה ליוונית) רואים כי הפסוק מדבר על פר אחד בלבד, פר צעיר בן 3 שנים.

בואו נראה זאת.

זהו קטע קלף ששרד ממגילות ים המלח, מתוך פרק א' בספר שמואל א'. כפי שאפשר לראות, כאן כתוב:

"בקר משלש ולחם"

ומשום שבתנ"ך מופיע עשרות פעמים הביטוי "פר בן בקר" (או "פרים בני בקר") אז ההערכה היא כי הכיתוב המקורי המלא יחד עם החלק שחסר היה:

פר בן בקר משלש ולחם.

בכל מקרה אנו רואים כי במקור היה כתוב משולש ("משלש") ולא שלושה!

וכיצד "פר בן בקר משלש" הפך ל "פר משלש" ללא "בן בקר" באמצע?

סביר שהתרחשה כאן טעות כפולה. תחילה אחד הסופרים (כותבי התורה) השמיט בטעות את צמד המילים "בן בקר" וכתב "פרמשלש" ("פר משלש" ללא רווחים).

כפי שראינו בדוגמאות קודמות, השמטת מילים בהעתקה זוהי טעות מאוד נפוצה בכתיבת ספרי תורה. ראינו זאת בדוגמה של "ויאמר קין אל הבל", ראינו זאת בדוגמה של "בן שנה שאול במלכו", ראינו זאת בהשוואת נוסח המסורה של ימינו למגילות קומראן, ונראה זאת בהמשך בדו"ח בדיקה של מגילת אסתר, גם שם הושמטו בטעות שתי מילים באחד הפסוקים.

בשלב שני, כפי שפירטנו קודם, אחד הסופרים שהעתיק את הטקסט הפריד בטעות את "פרמשלש" במיקום הלא נכון (כתב "פרמ שלש" במקום "פר משלש") הוסיף אמות קריאה ומם סופית, וכך יצא:

"פרים שלשה", שהוא הנוסח של ימינו, שכאמור אינו מסתדר עם "וישחטו את הפר" שמופיע מיד בפסוק שלאחר מכן.

למען נוחות הקריאה, האותיות במלבן המואר בצהוב (שהיו דהויות ומחוקות בחלקן) הודגשו בשחור, והאות ל' שנכנסה מהשורה למטה ויצרה קצת בילבול טושטשה. לחצו על התמונה בכדי לצפות במקור ללא הדגשות ושינויים.

כמו כן הודגשו בצבע (בכחול וירוק) חלקי פסוקים שניתן לזהות בבירור בטקסט המקראי של ימינו (השוו לתמונה הקודמת). בנוסף למה שהודגש בצבע, ניתן לזהות מילים נוספות שגם הן מופיעות באותו פרק בגרסה של ימינו (למשל "לפני" בשורה השנייה, "עולם" בשורה השלישית, ו"שילה, והנער" בשורה האחרונה).

בצד שמאל ניתן לראות את קטע הטקסט הרלוונטי מתוך תרגום השבעים (תרגום של התנ"ך העתיק ליוונית, התרגום נעשה ע"י רבנים יהודים באלכסנדריה במצרים) ובצד ימין ניתן לראות תרגום של הטקסט מיוונית לאנגלית.

התרגום מיוונית לאנגלית נעשה ע"י סר (תואר אצולה) לנסלוט צ'ארלס לי ברנטון, ופורסם בשנת 1844. משום שלא מדובר בתרגום מכונה כדוגמת תרגום גוגל, אלא בתרגום אנושי של אדם ששלט היטב גם בשפה היוונית וגם בשפה האנגלית, אז ניתן להניח כי התרגום נכון ומדוייק.

כפי שניתן לראות, גם כאן כתוב במפורש עגל בן 3 ("Calf of three years old") ולא שלושה פרים. כלומר יש לנו כאן אינדיקציה ברורה נוספת לכך שהפסוק המופיע בנוסח המסורה של ימינו מבוסס על שגיאת העתקה של נוסח קדום יותר.

גם תרגום גוגל מאשר כי בטקסט היווני שראינו קודם כתוב: עגל בן 3.

ניתן למצוא את הביטוי "משולש" (ו"משולשת") גם בספר בראשית פרק ט"ו.

רש"י והרמב"ן פירשו אמנם כי הכוונה היא ל 3 בעלי חיים מכל סוג, אך רבנים אחרים כמו למשל רבי אברהם אבן עזרא (הראב"ע) והרלב"ג חלקו עליהם, וטענו כי להבנתם הכוונה היא לבעלי חיים בני שלוש שנים.

משולש = בן שלוש שנים, נשמע פירוש הרבה יותר הגיוני.

מתוך מאות פסוקים שבהם התנ"ך מדבר על כמות, אנו למדים כי כאשר הוא מתאר כמות (של בעלי חיים, אנשים, חפצים) הוא משתמש במונחים המקובלים בעברית לתיאור של כמות וספירה, כמו למשל "שניים", "שלושה", "ארבעה", "חמישה" וכו', ולא בביטויים מוזרים כמו "משולש", "מרובע" או "מחומש".

לכן, סביר שגם כאן, וגם בפסוק עם הפר הכוונה לפר בן 3, ולא לשלושה פרים.

אך האם יש להשערה זו תמיכה ממקור נוסף?

כן.

גם תרגום ה 70 תומך בהשערה זו.

בצד שמאל ניתן לראות את קטע הטקסט הרלוונטי מתוך תרגום השבעים (תרגום של התנ"ך העתיק ליוונית, התרגום נעשה ע"י רבנים יהודים באלכסנדריה במצרים) ובצד ימין ניתן לראות תרגום של הטקסט מיוונית לאנגלית.

התרגום מיוונית לאנגלית נעשה ע"י סר (תואר אצולה) לנסלוט צ'ארלס לי ברנטון, ופורסם בשנת 1844. משום שלא מדובר בתרגום מכונה כדוגמת תרגום גוגל, אלא בתרגום אנושי של אדם ששלט היטב גם בשפה היוונית וגם בשפה האנגלית, אז ניתן להניח כי התרגום נכון ומדוייק.

גם כאן הטקסט אומר במפורש כי מדובר על עגלה בת 3 שנים, עז בת 3 שנים, ואייל בן 3 שנים, ולא על שלושה בעלי חיים מכל סוג. כלומר הטקסט המקראי הקדום דיבר בפסוק זה על בעלי חיים בני 3 שנים, ולא על שום דבר אחר.

גם תרגום אוטומטי של גוגל מיוונית (תרגום השבעים) לעברית מראה כי מדובר על פרה (עגלה), עז ואייל בני 3 שנים, ולא שלושה בעלי חיים מכל סוג.

[חזרה לתפריט המהיר]

בספר ישעיהו פרק ב' מספרים לנו על יום שבו בני האדם יחדלו מעבודת האלילים ועבודה זרה, ויכירו סוף סוף באלוהים כאל היחיד והאמיתי.

בפסוקים י"ח עד כ"א מתואר כיצד מרוב הפחד מאלוהים, בני האדם ישליכו ביום זה את פסלי הכסף והזהב שהכינו להם, ושאליהם הם השתחוו - למערות צורים ולמחילות עפר. ואז מופיע פתאום טקסט שלא קשור בשום צורה לסיפור:

"לחפר פרות ולעטלפים" ("לחפור" בחולם חסר).

ממתי חופרים בפירות?

וכיצד זה קשור למתואר בפסוקים שלפני ואחרי?

כל מי שיש לו טיפת שכל ישר והיגיון, מבין מיד כי מדובר בטעות העתקה של הכותב, וכי בפסוק המקורי נכתב משהו כמו:

לחפרפרות ולעטלפים.

ואז זה מסתדר מצויין עם הפסוק הקודם:

"ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד יהוה... ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו (אשר עשו לו להשתחוות) לחפרפרות ולעטלפים"

כלומר בני האדם ימהרו ביום ההוא למערות צורים (היכן שנמצאים העטלפים) ולמחילות עפר (היכן שנמצאות החפרפרות) וישליכו לשם את אלילי הכסף והזהב שהכינו להם, וזאת מרוב הפחד מאלוהים, והכרה בו כאל האמיתי.

אך האם יש לכך תמיכה ממקור חיצוני כלשהו? מסתבר שגם כאן התמזל מזלנו ושרדה חתיכת קלף ממגילות ים המלח הכוללת את הפסוק הנ"ל.

בואו נראה זאת.

בתמונה ניתן לראות את הפסוק הרלוונטי מתוך מגילות ים המלח (מגילות קומראן) וכפי שרואים כתוב כאן בצורה ברורה:

לחפרפרים ולעטלפים

(לחפרפרים, במילה אחת!)

באותה תקופה התייחסו כנראה לחפרפרת מסוג זכר (חפרפר) וברבים:

חפרפרים

"חפרפרים" בלשון זכר (עם סיומת "ים") בדומה לעטלפים, אילים, עזים, תישים, תנינים, צבועים, סוסים, כלבים, זאבים, דובים, חמורים, יעלים, דגים, נמרים, קופים, שועלים ועוד.

כיום נהוג לבטא חפרפרת בלשון נקבה, וברבים "חפרפרות" (עם סיומת "ות") בדומה לתרנגולות, איילות, ארנבות, חסידות, זברות, בהמות ועוד.

זוהי חפרפרת.

במדינת ישראל אין חפרפרות בכלל, ותלוליות העפר שאנו רואים לפעמים בשדות ושטחים פתוחים נעשות ע"י בעל חיים אחר לגמרי הנקרא חולד.

ניתן למצוא את הביטוי חפרפר (וברבים "חפרפרים") גם בספרות חז"ל ובספרות רבנית עתיקה, מה שתואם לפסוק במגילות ים המלח.

שימו לב כי כאשר התנ"ך כתב "לחפור פרות" (בחולם חסר) הוא טעה לא רק בהפרדת המילה לשתי מילים נפרדות, אלא גם הניקוד שגוי לגמרי!

[חזרה לתפריט המהיר]

חיפוש מהיר בפורומים ואתרים חרדיים, מגלה מהר מאוד כי גם החרדים בעצמם מודעים היטב לכמות הטעויות הגדולה שקיימת בספרי התורה שנכתבו ידנית. אותיות, ולפעמים מילים שלמות חסרות, אותיות עודפות, אותיות שהוחלפו בטעות באותיות אחרות, ובעיות נוספות הפוסלות את ספר התורה.

לאור זאת, האם עלינו להאמין לטענה כי במשך אלפי שנים התורה עברה ונכתבה מדור לדור, ללא שום שינוי?

ישנם כל כך הרבה סיפורים על מזוזות שנמצאו פסולות (שכביכול הביאו "מזל רע" לתושבי הבית) למשל בגלל אותיות חסרות, או אותיות עודפות. אם על פיסת קלף קטנה שבקושי מכילה כמה פסוקים בודדים נמצאות כל כך הרבה טעויות, האם ייתכן שבספר תורה שלם המכיל פי אלף יותר פסוקים לא יהיו טעויות ושגיאות?

בואו נראה כמה דוגמאות, כאמור מתוך פורומים ואתרים חרדיים.

דו"ח מסכם של תוכנה אשר סורקת ומבצעת הגהה לספרי תורה.

ראו כמה טעויות נמצאו.

דו"ח נוסף של אותה תוכנה, הפעם עבור מגילת אסתר.

אותיות חסרות, ואפילו מילים שלמות שהלכו לאיבוד.

דוגמאות נוספות מתוך אתרים ופורומים חרדיים.

(ס"ת = ספר תורה)

עוד דוגמאות מתוך מגזין חרדי שמוקדש לנושא הגהת ספרי תורה ע"י מחשב. ראו על אלו כמויות של ספרי תורה פסולים מדברים שם.

(חסירות ויתירות = אותיות חסרות, ואותיות מיותרות)

חז"ל ציטטו פסוקים מהתורה שהינם שונים מהגרסה המוכרת לנו כיום. כלומר התורה שעמדה מולם ושאותה הם פירשו הייתה שונה מהתורה של ימינו.

שינויי התורה הרבים שראינו שומטים לחלוטין את הקרקע מתחת לטענות לגבי צפנים בדילוגי אותיות בתורה, נושא שרבים מהמחזירים בתשובה משתמשים בו בכדי להוכיח את נכונות התורה.

כל אות שהשתנתה בתורה משבשת צפנים בדילוגי אותיות שעוברים דרכה, וכל אות שהושמטה או נוספה מזיזה את כל הטקסט שבא אחריה.

משום שישנם מקומות רבים שבהם נוספו או הושמטו אותיות ואף מילים שלמות, זה אומר שקטעים שלמים של טקסט הוזזו ממקומם קדימה ואחורה, וכי כל האותיות בהם ממוקמות במיקום שונה לגמרי מהמקור.

הדבר משבש לחלוטין כל צופן שמישהו הצפין כביכול בטקסט המקורי.