רצון חופשי הוא אשלייה.

אין לנו באמת רצון חופשי, וגם לא בחירה חופשית.

לפעמים המציאות עולה על כל דימיון, ומסתבר שכך גם במקרה הזה. כולנו למעשה חיים בסרט, סרט מציאותי לחלוטין שהתסריט שלו נכתב ונקבע בזמן אמת על ידי חוקי הטבע והפיזיקה.

אנחנו חווים, מרגישים ומודעים למה שאנחנו עושים ולמה שקורה סביבנו, אך אין לנו בעצם שום שליטה על כך, אפילו לא על המחשבות שלנו.

כל החלטה שאנחנו מקבלים ולא משנה איזו (החל מאיזו גלידה לקנות - וניל, פיסטוק או שוקולד, ועד לאיזו משכנתא לקחת) נובעת מתהליכים פיזיקליים - חשמליים וכימיים המתרחשים במוחנו, שאין לנו שום שליטה עליהם.

הנה מספר נקודות שיבהירו מדוע אין, ולא יכול להיות לנו רצון חופשי:

לטעון שיש לנו רצון חופשי, זה בעצם לטעון שמתרחשים במוח שלנו קסמים, זה בעצם לומר שהמוח שלנו פועל בניגוד לחוקי הפיזיקה.

המוח שלנו הוא מערכת פיזיקלית, מאוד מורכבת ומשוכללת, אך פיזיקלית, וככזו היא אינה יכולה לפעול בניגוד לחוקי הפיזיקה. המוח שלנו (בדיוק כמו הלב, הכבד, הכליות וכמו כל איבר אחר בגופנו) מורכב מאטומים ומולקולות המצייתים לחוקי הטבע והפיזיקה.

באיזה שלב באבולוציה נכנס למוחנו הקסם שנקרא רצון חופשי?

כשהיינו חיידקים? כשהיינו דגים? כשהיינו זוחלים? כשהיינו יונקים קדומים שמהם התפתחו הקופים ולאחר מכן בני האדם? באיזה שלב באבולוציה המוח שלנו התחיל לפעול פתאום בניגוד לחוקי הטבע והפיזיקה?

בחירה חופשית מוגדרת כיכולת שלנו לבחור לעשות את מה שאנחנו רוצים, אך האם באמת יש לנו שליטה על מה שאנחנו רוצים?

אם עברנו ליד דוכן גלידות, וממש התחשק לנו לקנות גלידת פיסטוק עם קצפת ודובדבנים, האם יכולנו לא לרצות לקנות גלידה כזאת?

אם משודר עכשיו בטלוויזיה פרק מסדרה שאנחנו ממש אוהבים, ומאוד מתחשק לנו להתיישב מול הטלוויזיה ולצפות בו, האם אנחנו יכולים לא לרצות לצפות בפרק הזה?

כפי שאפשר לראות, אין לנו באמת שליטה על דברים שאנחנו רוצים, ולכן "בחירה חופשית" אינה באמת חופשית, אלא תלוייה בדבר שאין לנו שום שליטה עליו, הרצון שלנו.

שימו לב שלמעשה אין לנו שום שליטה על המחשבות שלנו. אין לנו כל דרך לדעת איזו מחשבה תעלה לנו בראש בעוד 5 או בעוד 10 שניות. המחשבות פשוט צצות להן בתודעה באופן ספונטני, אחת אחרי השנייה, ואנחנו זורמים איתן לאן שהן מובילות אותנו.

אין לנו שום שליטה עליהן, ואין לנו כל יכולת לכוון אותן, או לדעת איזו מחשבה תופיע לנו בראש בעוד מספר רגעים.

חוקרי מוח הראו כי הם מסוגלים לנבא ברמת דיוק גבוהה איזו החלטה אדם יקבל (למשל האם ללחוץ על כפתור ימני או שמאלי, או איזו תמונה לבחור) בערך 8-10 שניות לפני שהוא בכלל קיבל את ההחלטה!

החוקרים סורקים את מוחם של הנבדקים בעזרת מכשירים שונים, ורואים את הפעילות המוחית המקדימה (התת מודעת) שתגרום להם להגיע להחלטה מספר שניות לאחר מכן.

כלומר הם יודעים על סמך הפעילות הפיזיקלית במוח, מה תהיה בחירתו של אדם עוד לפני שהוא בעצמו יודע מה הוא יבחר!

מנתחי וחוקרי מוח הראו כי הם מסוגלים לשלוט על הרצון החופשי של מטופלים. הם הראו כי ע"י מגע של אלקטרודות באיזורים מסויימים במוח, הם יכולים לגרום למטופל לרצות להזיז את היד (או הרגל, או ללקק את שפתיו), וכאשר הם מגבירים מעט את הזרם, המטופל גם מבצע את הפעולה הלכה למעשה!

כאשר שואלים אותו מדוע הזיז את היד, הוא מסביר שכך הוא פשוט רצה (במוח לא קיימת תחושת כאב, וניתוחי מוח רבים מבוצעים כאשר המטופל ער ומשוחח עם הרופאים בזמן הניתוח עצמו. כך הם יכולים לוודא שהם אינם פוגעים בטעות באיזורי מוח חשובים).

השרירים המניעים את גופנו מופעלים על ידי פולסים חשמליים המגיעים אליהם ממערכת העצבים. מעולם לא נצפה זרם חשמלי שמניע איבר כלשהו בגופנו שהגיע פתאום משום מקום, בלי שהיו תהליכים כימיים/חשמליים מוחיים ועצביים מקדימים שגרמו לכך. מעולם לא נצפתה פעילות מוחית/עצבית שנוצרה בדרך נס בניגוד לחוקי הפיזיקה, מבלי שהיה קלט כלשהו (מאחד החושים, או מאיזור אחר במוח) שגרם לפעילות הזאת ולתנועה של איבר בגוף.

הפעילות המוחית אשר גורמת לנו להגיע להחלטות נקבעת על ידי מבנה המוח, וכן על ידי קלטים שמגיעים אל המוח דרך החושים השונים לפני, וברגע קבלת ההחלטה. מבנה המוח נקבע ועוצב על ידי הגנטיקה שלנו, ועל ידי חוויות שעברנו בחיינו, ועל אף אחד מאלו אין לנו שליטה.

(סביר למשל שאדם שננשך בילדותו ע"י כלב ייפתח פחד מכלבים, וכאשר יראה מולו כלב גדול, יחוש רתיעה וינסה להתרחק או לברוח ממנו. אלא אם הוא עבר חוויה מתקנת שהפחיתה אצלו את הפחד מכלבים)

גם מבחינה דתית לא יכולה להיות לנו בחירה חופשית, שהרי אם אלוהים יודע מראש מה נבחר לעשות בכל רגע בחיינו, זה הופך אותנו למעשה לרובוטים אוטומטיים שמסוגלים ללכת רק במסלול הצר (והיחיד) שאותו אלוהים ידע מראש.

מתוך אינסוף אפשרויות שעומדות לפנינו בכל רגע נתון, אנו יכולים לבחור אך ורק את האפשרות שאותה אלוהים ידע מראש שנבחר, והוא ידע זאת עוד הרבה לפני שנולדנו... אפילו לפני שכדור הארץ בכלל היה קיים.

התחושה אמנם חזקה, אך היא נובעת מפעילות מוחית ולא מקסמים. בדיוק כפי שפעילות מוחית מסוג מסויים גורמת לנו להרגיש רעבים, ופעילות מוחית אחרת גורמת לנו להרגיש אוהבים, כועסים או שמחים, כך ישנה פעילות מוחית אשר גורמת לנו להרגיש שעכשיו אנחנו רוצים משהו, שעכשיו אנחנו בוחרים "באופן חופשי" לעשות דבר מסויים, למשל ללכת לצפות בטלוויזיה.

התוצאות לא היו מדוייקות ב 100%, אך עדיין הן היו מובהקות מבחינה סטטיסטית והרבה מעבר למה שמצופה מניחוש אקראי.

הקבלה לתחזית מזג אוויר:

גם חזאיי מזג אוויר לא מסוגלים לנבא בדיוק של 100% אם סופת הוריקן תיפגע באי מסויים באוקיאנוס האטלנטי או לא, הם יכולים רק להעריך כי ישנה סבירות של 70% או 80% שהסופה תפגע באי.

הדבר נובע מחוסר דיוק של מכשירי המדידה ושל המודלים הממוחשבים בהם הם משתמשים. כמו כן ישנם יותר מדי פרמטרים המשפיעים על מסלול הסופה, וקשה לעקוב במדוייק אחרי כולם ולהבין מה תהיה ההשפעה של כל אחד מהם.

האם זה אומר שלסופה יש רצון חופשי? או שהיא יכולה להחליט על דעת עצמה אם לעבור מעל האי או לא?

סביר מאוד שגם חוסר הדיוק בניסויים הנ"ל אינו נובע מכך שיש לנו רצון חופשי, אלא הוא נובע מכך שהמכשירים והמודלים הממוחשבים בהם החוקרים משתמשים עדיין אינם מדוייקים מספיק.

אין כיום עדיין דרך לעקוב במדוייק ובזמן אמת אחר הפעילות החשמלית והכימית של כל תא עצב (נוירון) במוח. במקום זאת, החוקרים בוחנים את הפעילות העצבית של איזורי מוח גדולים יחסית (למשל על ידי בדיקת רמת החמצן בדם באיזורים אלו) ולכן ברור שהדיוק אינו יכול להיות מושלם.

ככל שרמת הדיוק של המכשירים תשתפר, כך סביר שתשתפר גם רמת הדיוק של הניסויים לגבי החלטתו של הנבדק.

ליעד מודריק בעצמה אמרה בראיונות שנערכו איתה כי המחקר שלהם לא מוכיח את קיומו של רצון חופשי.

במחקר נבדק איזור קטן ומאוד ספציפי במוח, ולא נמצא שם הפולס המקדים בהחלטות בעלות חשיבות. אין זה אומר שהפולס או הפולסים המקדימים לא קיימים באזורים אחרים במוח שעדיין לא נבדקו. המחקר ממשיך, סביר והגיוני שהם ימצאו את הפעילות המוחית המקדימה גם לפני החלטות בעלות משמעות, ככל שהמחקר שלהם יתקדם.

נכון לכתיבת שורות אלו, לא נראה שהמחקר פורסם בכלל במגזין מדעי כלשהו בעל מוניטין ועם ביקורת עמיתים.

בכל הכתבות והראיונות בנושא, לא הוזכר שום פרסום של המחקר במגזין מדעי, וגם חיפוש מהיר באינטרנט לא מוצא פרסום כזה (מה גם שההיגיון אומר שאם היה פירסום כזה, הוא בוודאי היה מוזכר בכתבות).

גם אם ההחלטות שלנו נקבעות ברמה מסויימת על ידי פעילות אקראית של אטומים ואלקטרונים במוחנו, אין הדבר אומר רצון חופשי.

אם מונחות לפנינו מספר אפשרויות, ואנו בוחרים אחת מהן באופן אקראי, במה הדבר שונה מבחירה של אותה אפשרות באופן אקראי באמצעות הטלה קוביה? איפה בדיוק הרצון החופשי כאן?

כאשר אנחנו שומטים כדור לריצפה והוא קופץ ומתגלגל לכיוון מסויים, גם הכיוון אליו הוא מתגלגל נקבע בחלקו ע"י פעילות קוונטית (אקראית) של החלקיקים האטומיים מהם הוא עשוי, האם זה אומר שלכדור יש רצון חופשי?

על סמך כל הראיות שפורטו בדף זה, אין שום היגיון בטענה זו, ובכל מקרה הרי אין לנו אפשרות מעשית לחזור אחורה בזמן ולבדוק זאת.

אם כן היינו יכולים לחזור אחורה בזמן לאותה סיטואציה בדיוק, ייתכן שבמקרים נדירים ביותר חלק מההחלטות שלנו באמת היו שונות, עקב תנועתם האקראיות של אטומים במוחנו הפועלים על פי מתורת הקוונטים. אך כפי שנאמר קודם, זו לא בחירה חופשית, אלא יותר קבלת החלטה על סמך הטלת קוביה או מטבע.

בכל מקרה הסיכוי שזה יקרה, הוא בערך כמו הסיכוי שחלוק נחל על שפת אגם ירחף פתאום באוויר כאשר כל האטומים בו ינועו פתאום ברגע אחד כלפי מעלה (הדבר אפשרי לגמרי מבחינה פיזיקלית) כלומר הסיכוי שואף לאפס.

התשובה היא לא.

משום שגם תהליך ההתלבטות עצמו, נובע בסופו של דבר מתהליכים פיזיקליים המתרחשים במוחנו, שכאמור אין לנו שום שליטה עליהם. כנ"ל לגבי העובדה שאנחנו מודעים לכך שאנחנו מתלבטים, גם זו תוצאה של פעילות פיזיקלית (חשמלית וכימית) המתרחשת במוחנו שאין לנו שום שליטה עליה.

גם שקית ניילון שעפה לאורך הרחוב "מתלבטת" לאיזה כיוון לנוע. לפעמים היא משנה מעט כיוון ונעה לצדדים, לפעמים חוזרת קצת אחורה, ולפעמים משב רוח דוחף אותה לרחוב מקביל.

האם זה אומר שיש לה רצון חופשי?

גם אצל בעלי חיים אנחנו רואים תהליך של התלבטות. למשל, כאשר שני איילים זכרים יריבים נפגשים, הם לא מיד מתחילים בקרב. תחילה הם בוחנים היטב זה את זה, מסתובבים אחד סביב השני, ושוקלים היטב האם שווה להם להיכנס לקרב עם הזכר שמולם.

בשלב מסויים, או שאחד הזכרים נסוג לאחור ומוותר, או שהם מתחילים להתגושש ולהילחם. האם העובדה שהם התלבטו לפני תחילת הקרב, מעיד על כך שיש להם רצון חופשי? או בחירה חופשית?

לגבי מודעות, מחקרים שנערכו בנושא מצביעים על כך שגם לבעלי חיים מפותחים כמו פילים, שימפנזים וליוויתנים, יש רמה מסויימת של מודעות עצמית. אולי היא לא חדה וצלולה כמו אצלנו, אבל היא בהחלט קיימת, ונראה שגם הם מודעים לעצמם ולהחלטות שהם מקבלים.

האם יש להם רצון חופשי?

טיעון דומה משמש את המאמינים גם בכדי "להוכיח" את קיומה של נשמה. על מנת שלא ליצור כפילות, מומלץ לעיין בפרק "נשמות ועולם הבא" ולבדוק מה התשובה שניתנת שם לטיעון זה.

בקצרה, גם תאומים זהים אינם באמת זהים לחלוטין מבחינה גנטית (לכל אחד מוטציות אקראיות שונות) וכל אחד מהם צובר חוויות שונות במהלך חייו. הם אף פעם לא יחוו בדיוק את אותם הדברים, וזה לבדו יכול להסביר את ההבדל.

גם אם אלוהים נמצא "מעבר לזמן" ויכול לראות עבר הווה ועתיד בו זמנית, זה עדיין לא פותר שום בעיה. כי אנחנו כן מוגבלים בתוך מסגרת של זמן, ולכן אם גורם חיצוני כלשהו יודע מראש מה נבחר לעשות ברגע מסויים, זה אומר שאין לנו שום יכולת לעשות משהו אחר!

אם אלוהים יודע מראש אילו בחירות נעשה בכל רגע בחיינו, זה אומר שאנחנו רובוטים אוטומטיים שיכולים לבחור (מתוך אינסוף אפשרויות שניצבות לפנינו) רק את מה שאלוהים ידע מראש שנבחר. לא משנה כמה נחשוב, וכמה נתלבט לפני שנקבל את ההחלטה, בסופו של דבר נבחר תמיד רק את האפשרות שאותה אלוהים ידע מראש שנבחר.

זו לא בחירה חופשית, זוהי התנהגות אוטומטית של רובוט.

תחזיות פשוטות וקצרות טווח מסוג זה גם בני אדם יודעים לעשות, בשביל זה לא צריך להיות אלוהים. החוכמה היא לחזות דברים קצת יותר מורכבים וארוכי טווח, למשל היכן יהיה תינוק שרק אתמול נולד, בעוד 25 שנה בשעה 7:30 בבוקר, ומה הוא יאכל ערב קודם?

אדם בעל רצון חופשי אמיתי יכול פתאום להתחרט ולשוב על עקבותיו (למשל אם נזכר ששכח משהו) או לפנות ברגע האחרון לכיוון אחר. במקרה כזה הצל המתקרב שלו לא מבטיח לנו שהוא אכן יגיע לפינת הרחוב.

לא יעזור כלום, אם אלוהים יודע מה יקרה (גם אם הוא לא משפיע את ההחלטה) זה אומר שאין שום דרך לשנות זאת. אם הוא ידע שביום מסויים יוסי ברבוניה מהרצליה יאכל בבוקר חביתה עם סלט וישתה מיץ תפוזים, אז זה בדיוק מה שיוסי מהרצליה יבחר לעשות, ואין לו שום דרך לבחור דבר אחר.

גם אם אלוהים לא גורם להחלטות שלנו ולא משפיע עליהן, עצם זה שהוא יודע מראש מה נעשה, מונע מאיתנו באופן אוטומטי לעשות משהו אחר, ושולל מאיתנו רצון חופשי.

בדיוק כמו בסעיף הקודם, עצם ידיעתו של אלוהים שוללת מאיתנו כל אפשרות לרצון חופשי. אם אלוהים יודע מראש, כבר ביום שבו תינוק נולד, שהוא יגדל להיות רוצח סדרתי, או מדען שיגלה תגליות מדעיות חשובות ויזכה בפרס נובל, אז לתינוק אין שום אפשרות אחרת.

כלומר עתידו (או גורלו) של אדם נחרץ כבר ביום שבו הוא נולד.

בדוגמת הברומטר המאמינים בעצם יורים לעצמם ברגל, משום שדוגמא זו מראה כי ניתן לחזות מראש את מזג האוויר דווקא בגלל שאין לו רצון חופשי, דווקא בגלל שהוא תלוי במשתנים ידועים (כמו לחץ אוויר) שהברומטר יכול למדוד, ולהסיק לפיהם אם מחר יהיה גשם, או יום של שמש.

הדוגמא לא טובה, משום שהיא מדגימה מצב שבו גורם חיצוני יודע רק בדיעבד (כלומר רק לאחר מעשה) מה אנשים בחרו לעשות, בעבר.

אם לדמויות/לאנשים בסרטון באמת היה רצון חופשי, אז בכל פעם שהיינו מריצים את הסרטון הם היו מתנהגים בצורה שונה. בכל פעם הם היו בוחרים מוצרים אחרים, או בוחרים אותם בסדר שונה ובזמנים אחרים. אם לאנשים בסרטון באמת היה רצון חופשי, המאבטח לא יכול היה לדעת מראש מה הם יעשו בכל רגע ורגע אפילו אם הוא צפה בסרטון כבר 20 פעם.

תירוצים יצירתיים אפשר להמציא בלי סוף, בתור התחלה, איפה בתורה אלוהים העיד על עצמו שהוא "צימצם את עצמו" כך שלא ידע מה נעשה?

להיפך, ישנם דווקא לא מעט פסוקים בתורה שבהם אלוהים אומר לבני האדם מה יקרה בעתיד, ומה הם יבחרו לעשות (לחטוא, ולהכעיס אותו) למשל בספר דברים פרק ל"א:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת".

כלומר לפי התורה עצמה אלוהים כן יודע את העתיד, וכן יודע מה יהיו בחירותיהם של בני האדם גם אחרי שהוא ברא את העולם, ואותם.

האם לפני שהוא "צימצם את עצמו" הוא לא ידע מה נעשה? ומה יהיו הבחירות שלנו? אם ידע, הדבר לא מאפשר רצון חופשי, משום שאיננו יכולים לבצע בחירות שונות מאלו שאלוהים ידע שנעשה לפני שהוא צימצם את עצמו.

גם אם אלוהים "צימצם את עצמו" ואת ידיעותיו לגבי מה שנבחר לעשות, עצם זה שהוא יכול לדעת מה נעשה (אם הוא ירצה) שולל כל אופציה לרצון חופשי.

עצם זה שקיימת אפשרות, אפילו תאורתית, לדעת מה כל אחד יעשה בכל רגע בעתיד, לא מאפשר רצון חופשי, ואומר שכל ההחלטות שנקבל בעתיד ניתנות לחיזוי ואינן ניתנות לשינוי.

חישבו על פגז הנורה מתותח, אם ידועה לנו המהירות שבה הוא נורה, והזווית בה הוא נורה, נוכל לחשב בעזרת מספר נוסחאות מתמטיות פשוטות (המבוססות על חוקי ניוטון) בדיוק היכן הוא יפגע ומתי.

האם הפגז יפול במקום אחר, או בזמן אחר, אם לא נבצע את החישוב ולא נדע זאת מראש? ברור שלא, עצם הידיעה או אי הידיעה שלנו לא משפיעה בכלום על מסלולו של הפגז, או על הרגע בו הוא יפגע בקרקע או במטרה שלו.

אם לעומת זאת לפגז כן היה רצון חופשי, או מסלולו היה נקבע על פי מנגנון רנדומלי (אקראי) כלשהו, אז לא משנה כמה חישובים נעשה, לעולם לא נוכל לדעת מראש (פרט לניחושים מקריים מוצלחים) היכן או מתי הוא ינחת.

באופן דומה, אם לבני האדם באמת יש רצון חופשי, ויכולת לקבל החלטות באופן בלתי תלוי, אז גם לאלוהים כל יכול אין שום דרך לדעת מראש מה נעשה, ומה יהיו ההחלטות שלנו.

אם אלוהים "צימצם את עצמו" ונכון לעכשיו הוא לא יודע את העתיד, זה בהכרח אומר שהוא מוגבל.

חישבו על אדם האוטם את אוזניו עם פקקי אזניים כך שלא ישמע דבר, ומכסה את עיניו עם פיסת בד אטומה, מרגע זה הוא מוגבל. גם אם הוא יכול (כאשר ירצה) להוציא את הפקקים מאוזניו, ולהסיר את הבד מעיניו, כל זמן שהוא לא עושה זאת, הוא מוגבל, ואינו יכול לראות או לשמוע דבר.

הסיבה שלפעמים אנחנו בוחרים לעשות דברים שאנחנו לא רוצים (או להיפך) היא שיש לנו רצון אחר, שהוא חזק יותר, למשל:

אנשים הולכים לחדר כושר משום שהרצון שלהם להיות בכושר, והרצון שלהם להיות בריאים ובעלי גוף חטוב חזק יותר מהרצון שלהם להישאר לנוח בבית מול הטלוויזיה בלי להתאמץ.

אף אחד לא רוצה לתת לשודד את הארנק עם הכסף, אבל רוב האנשים יבחרו כן לעשות זאת משום שהרצון שלהם להישאר בחיים חזק יותר מרצונם להשאיר את הארנק אצלם.

אם נכנסנו לחנות ולא קנינו מוצר שמאוד רצינו, זה קרה משום שהרצון שלנו לחסוך בכסף (למשל) היה חזק יותר מרצוננו לקנות את המוצר.

בסופו של דבר כאשר יש לנו כמה רצונות שונים שמתנגשים זה עם זה, החזק ביניהם ינצח ולפיו אנחנו נפעל.

לא, הדבר לא מעיד על רצון חופשי, אלא רק על חוסר הבנה:

בניסוי המחשבתי הנ"ל, המדען לא לקח בחשבון את ההשפעה שתהיה למידע החדש שהוא ימסור לנו (על איזה כפתור אנו צפויים ללחוץ) וכיצד מידע זה ישפיע על המוח שלנו, ויגרום לנו לשנות את החלטתנו.

הנה דוגמא מקבילה:

נגיד שאנחנו יושבים מול מחשב שבו פועלת תוכנה אשר קולטת ערך מספרי כלשהו, ומספר שניות לאחר מכן מציגה על המסך "ימין" או "שמאל".

משום שיש לנו גישה לקוד של התוכנה, אנחנו יודעים שלאחר שהיא קולטת את המספר, היא בודקת האם הוא מתחלק ב 5 ללא שארית.

אם המספר מתחלק ב 5 ללא שארית (למשל 125 או 520) אז התוכנה ממתינה מספר שניות, ואז מדפיסה על המסך "ימין". אחרת, אם הוא מתחלק עם שארית, היא ממתינה מספר שניות ואז מדפיסה "שמאל".

כלומר בשלב זה אנחנו יכולים לחזות במדוייק מה התוכנה תציג, אם ידוע לנו מה המספר שהיא קיבלה בתור קלט.

עכשיו, נגיד שאנחנו משנים את התוכנה, כך שבנוסף למספר, היא תקלוט גם את התחזית שלנו, כלומר מה לדעתנו היא צפוייה להציג ("ימין" או "שמאל").

בנוסף, נשנה את הקוד כך שבלי קשר למספר שנקלט, התוכנה תציג תמיד בדיוק את ההיפך ממה שבחרנו שהיא צפוייה להציג. כלומר אם בחרנו שהיא צפוייה להציג "ימין", היא תציג "שמאל", ואם בחרנו שהיא צפוייה להציג "שמאל", היא תציג "ימין".

מה דעתכם? האם עכשיו יש לתוכנה רצון חופשי?

האם זה שמעתה והלאה היא תציג תמיד את ההיפך ממה שצפינו (כלומר את מה שהיה צפוי ללא הכנסת הקלט החדש) הופך אותה לבעלת בחירה חופשית? או לבעלת רצון חופשי?

יופי, וכמה זמן אפשר להתמיד בזה? דקה? 10 דקות? שעתיים? הרי 99.9999% מהזמן אנחנו לא חוזרים שוב ושוב על מילים ומשפטים קבועים בראש. זו דוגמא נחמדה, אבל מאוד לא מייצגת ויוצאת דופן.

אין שום ראייה לקיומה של נשמה, או להשפעה שלה על המוח שלנו, או על החלטות שאנחנו מקבלים.

פירוט נוסף בפרק נשמות ועולם הבא.

בוא נניח...

גם אם נניח לרגע שקיימת נשמה...

היא לא פותרת את בעיית הרצון החופשי, משום שכל החלטה שהיא מקבלת יכולה להתקבל באחת משתי הדרכים הבאות:

כתלות באירועים שקדמו לקבלת ההחלטה (למשל ידע וניסיון שצברנו בחיינו) כלומר מצב קלאסי של סיבה ותוצאה.

באופן בלתי תלוי, ללא סיבה מיוחדת, שזו בעצם החלטה אקראית...

כלומר אין לנו שום דרך לנחש או לדעת מראש מה תהיה ההחלטה, גם אם יהיו בידינו כל הנתונים בעולם לגבי מצב המוח שלנו, ולגבי מצב היקום הפיזי והרוחני, החומרי והבלתי חומרי רגע לפני קבלת ההחלטה...

שזו הגדרה קלאסית לאקראיות: תבנית בלתי צפוייה מראש.

בשני המקרים לא יכול להתקיים רצון חופשי, משום שאם "הנשמה" מקבלת החלטות כתלות באירועים קודמים - כלומר שרשרת של סיבה ותוצאה, זה אומר שההחלטות שלה אינן חופשיות, ותלויות בגורמים שקדמו לקבלת ההחלטה.

גם במצב השני לא יכול להיות רצון חופשי, משום שאם הנשמה מקבלת החלטות באופן אקראי ובלתי תלוי, זה אומר שאין לנו שום שליטה על ההחלטות שלנו, ויכולנו לקבל אותן באופן דומה ע"י הטלת קוביה או מטבע...

כלומר גם אם מניחים (ללא שום ביסוס) שקיימת נשמה, גם היא לא פותרת את בעיית הרצון החופשי, כי או שהיא מקבלת החלטות באופן אקראי (שזה בטח לא רצון חופשי) או שהיא מקבלת החלטות כתלות באירועים שקדמו להחלטה (שגם זה לא רצון חופשי).

יש כמה סיבות טובות להענשת פושעים, למרות שאין להם בחירה חופשית:

על מנת להרחיק אותם מהחברה ולמנוע מהם לפגוע באנשים נוספים.

הרתעה: כאשר אנחנו מענישים פושע אנחנו משנים את מוחו (פיזית, הקשרים במוח שלו משתנים) וגורמים לכך שבפעם הבאה שהוא יחשוב לבצע פשע כלשהו, הרצון שלו לא להיתפס ולא להיענש שוב, יגבר על רצונו לבצע את הפשע, ולכן הוא לא יבצע אותו.

כאשר אנחנו מענישים פושעים, אנחנו גורמים לכך שגם אנשים אחרים שעדיין לא ביצעו שום פשע, יחשבו 20 פעם אם לבצע אותו כאשר תהיה להם הזדמנות כזו. כאשר הם שומעים על פושעים שביצעו מעשים דומים, נתפסו ונענשו, הרצון (הרציונלי) שלהם לא לבצע את הפשע, יגבר על רצונם כן לבצע אותו.

כפי שלפושע לא הייתה ברירה אלא לבצע את הפשע, כך גם למערכת המשפט ולשופטים לא הייתה שום ברירה אלא להעניש אותו ולשלוח אותו לכלא.

חוק הפעולה והתגובה:

לפי חוקי הפיזיקה (חוק ניוטון השלישי) לכל פעולה יש תגובה.

למשל, אם נדחוף את האצבע לקיר, הקיר יתנגד לכוח שאנחנו מפעילים עליו וידחוף את האצבע שלנו חזרה באותו הכוח ובכיוון ההפוך.

באופן דומה, כאשר פושע מבצע פשע ופוגע בחברה, הוא מפעיל עליה כוח, והיא בתגובה באמצעות מערכת החוק, האכיפה והמשפט, מפעילה עליו לחץ בחזרה ומענישה אותו.

האבולוציה וחוקי הטבע אירגנו את המוח שלנו כך שיקבל החלטות רציונליות שתואמות את המציאות. בעל חיים שירוץ לכיוונו של אריה במקום לברוח ממנו (החלטה לא רציונלית) כנראה לא ישרוד הרבה זמן ויכחד, לעומת זאת בעל חיים שכן יברח מהאריה, סיכוייו לשרוד יגדלו.

מי שלא פועל בצורה מוסרית, וגורם סבל לאחרים, פוגע בסופו של דבר גם בעצמו. אנשים יתרחקו ממנו, ינדו אותו, הוא יתקשה למצוא עבודה, יאלץ לשלם קנסות ואף ישלח לכלא על מעשיו. הוא בעצמו יסבול מכך.

למרות שאנחנו בסך הכל "אוסף של אטומים", עדיין התחושות שאנחנו מרגישים הן אמיתיות לגמרי, וסבל שאנחנו מרגישים הוא אמיתי מאוד עבורנו.

מי שלא יתנהג בצורה רציונלית (למשל יחצה את הכביש כאשר מגיעה מולו מכונית, או יקפוץ מהמרפסת בקומה השנייה וישבור לעצמו את הרגלים) או יתנהג בצורה לא מוסרית (ויענש על כך) רק יגרום לעצמו סבל וייסורים.

לכן כדאי לנו להיות רציונלים, כדאי שנהיה הגיוניים, וכדאי לנו להיות מוסריים, אם לא עבור אחרים, אז לפחות עבור עצמנו.

כי מי שלא יקום מהמיטה בבוקר, ולא יצא לעבוד ולהתפרנס, לא יהיה לו כסף לשלם את חשבונות החשמל, המים והארנונה, לא יהיה לו כסף לשלם את המשכנתא והוא יזרק לרחוב, לא יהיה לו כסף עבור קנייה של אוכל ועבור טיפולים רפואיים. הוא לא יוכל ליהנות מהצגות, מסעדות וסרטים, הוא לא יוכל לשלם עבור החזקת רכב ועבור נסיעות, בקיצור הוא יסבול.

זה לא נושא שצריך להעסיק אותנו או את מחשבותינו ביום יום, אנחנו יכולים לפעול, להתנהג ולהרגיש כאילו כן יש לנו רצון חופשי אם הדבר משפר את הרגשתנו.

למרות שאין לנו רצון חופשי, אנחנו עדיין נהנים מדברים שאנחנו עושים. מאוכל טוב במסעדה, מטיולים ובילויים עם חברים ובני משפחה, מהצגה טובה וסרט טוב, הדבר לא פוגע בתחושות ההנאה שלנו.