נושא מרכזי שמהווה בעיני מאמינים רבים הוכחה ניצחת לקיומו של אלוהים, אלו טענות לגבי ידע נשגב שמופיע כביכול בתורה ובגמרא. ידע שלטענת המאמינים יכל להגיע רק מאל כל יכול שברא ותיכנן את העולם.

המשותף לכל הטענות האלו, הוא אחד מהדברים הבאים:

מדובר בידע שאינו באמת מוצפן בתורה, ואנשי הדת מוצאים אותו תמיד בדיעבד, רק אחרי שאירוע כלשהו התרחש, או אחרי שמדענים גילו תגלית מדעית חשובה.

דברים שכל אדם בעל מעט תבונה ושכל ישר יכל להסיק בעצמו, על סמך ראיות שהיו זמינות באותה תקופה.

דברים שאינם נכונים, ונבואות שלא באמת התגשמו, אך זה לא מפריע למחזירים בתשובה להמשיך להתפאר בהם, מתוך ידיעה שרוב האנשים שמקשיבים להם לא יטרחו לבדוק את הדברים לעומק. וגם אם מישהו כבר כן ישאל שאלות, אפשר יהיה לרצות אותו עם כמה תירוצים מטופשים.

למה לסבך כל דבר? מדוע כל דבר צריך להיות קשור לאלוהים? מדובר בידע פשוט שניתן להסיק מתוך התבוננות בטבע!

אנשים שחיו בתקופת חז"ל לא היו מנותקים מהעולם. רבים מהם עסקו בדיג ויצאו לדוג בים על בסיס יומי, אנשים הלכו לשוק לקנות דגים וראו שם דגים מכל הסוגים ומכל המינים. הם ראו שתמיד לכל דג בעל קשקשים יש גם סנפיר. אז מה הבעיה להבין שהדבר נכון כנראה לכל הדגים בעולם? באמת צריך את אלוהים בשביל זה?

אם מישהו יכריז: "לכל חתול בעל פרווה יש תמיד גם רגליים, ויש חתולים שיש להם רגליים אך אין להם פרווה", האם מישהו ירים גבה ויטען שהידע הזה הגיע מאלוהים? הרי אף אחד מאיתנו לא ראה את כל החתולים בעולם, ועדיין ברור לנו שלא קיים חתול (גם לא חתול פרא ביערות של דרום אפריקה) שיש לו פרווה אך אין לו רגליים.

אם פלוני יטען: "לכל ציפור בעלת נוצות יש גם מקור", האם מישהו יופתע ויחשוב שאלוהים לחש לו את הידע הזה באוזן? הרי ברור לכל בר דעת שאין צורך לראות את כל הציפורים בעולם כדי להבין שלכל ציפור בעלת נוצות יש תמיד גם מקור!

אז מדוע כשחז"ל טוענים טענה זהה לגבי דגים, פתאום נראה לאנשים שמדובר בידע נשגב שיכל להגיע רק מאלוהים כל יכול?

"ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת", נכון, כריש למשל!

עוד דבר שרואים בעין ואין שום צורך בידע מאלוהים כדי לדעת אותו.

גם התורה וגם המשנה לא דיברו ספציפית על דגים, אלא על כל היצורים הימיים!

בספר ויקרא פרק י"א פסוק ט' כתוב:

"את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים, אותם תאכלו".

גם במשנה שפירשה את הפסוק כתוב:

"כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת".

ולא רק זאת, אלא שהמשך המשפט אומר: "כל שיש לו קרנים יש לו טלפים, ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים". כלומר בהחלט לא דיברו שם רק על דגים.

נחש המים סותר את קביעת חז"ל, יש לו קשקשים אך אין לו סנפירים. ודרך אגב לפי סרטונים באינטרנט הקשקשים שלו מתקלפים דיי בקלות בדומה לקשקשי הדגים הכשרים, אם מישהו התכוון לשלוף את התירוץ הזה...

אם התורה והמשנה דיברו רק על דגים, מה הבעיה לכתוב:

"כל דג שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" ?

אם המצוות כל כך חשובות, מדוע לא לכתוב אותן בצורה ברורה, בעיקר כשמדובר על תוספת של שתי אותיות בלבד?? אלוהים חסך במקום? למה לא לכתוב את הדברים בצורה ברורה וחד משמעית כבר בהתחלה, במקום כל משחקי הפרשנות והסירבול המיותרים?

ישנו דווקא דג (עם שם טיפה מסובך: מונופטרוס קוצ'יה) שסותר את קביעת חז"ל... יש לו קשקשים ואין לו סנפירים...

אך משום שחיצונית הוא נראה כמו צלופח (למרות שעל פי ההגדרות המדעיות גם הוא וגם צלופחים נחשבים דגים לכל דבר) ומשום שאיננו רוצים להיות קטנוניים מדי - נניח שחז"ל דיברו על דגים בשפת היום יום של בני האדם הפשוטים, ולכן לא נתייחס לכך בתור סתירה.

ניתן לכם הפעם ליהנות מהספק.

מדובר בטענה נפוצה מאוד שרבנים מאוד אוהבים לתת בהרצאות ובסמינרים להחזרה בתשובה. הטענה מבוססת על דבריו של רבן גמליאל, בגמרא, מסכת ראש השנה, דף כ"ה:

"אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה, ושני שלישי שעה, ושבעים ושלושה חלקים"

אם מתרגמים את דבריו למספרים, יוצא שזמן חידוש הלבנה (הזמן שעובר בין מולד ירח אחד לזה שאחריו) אינו פחות מ 29.53059 ימים, מדהים!

רק להשוואה, זמן חידוש לבנה ממוצע לפי המדע הוא: 29.5305888531 ימים.

בואו נתייחס לטענה:

האסטרונום הבבלי קידינו שחי כ 500 שנים לפני רבן גמיאל כבר קבע כי זמן חידוש הלבנה הוא 29.530594 ימים (אך לא פירט את הדרך שבאמצעותה הוא הגיע לתוצאה הזו).

האסטרונום היווני היפרכוס, אשר חי כ 250 שנה לפני רבן גמליאל, חישב גם כן שזמן חידוש הלבנה הוא 29.530594 ימים, ובכך אישר את הערך שחישב קודמו הבבלי קידינו. בנוסף לכך הוא גם הסביר כיצד הוא הגיע לתוצאה זו.

רבן גמליאל טעה! הזמן שהוא ציין (29.53059 ימים) הוא זמן חידוש הלבנה הממוצע! בניגוד לדבריו, זמן חידוש הלבנה בהחלט יכול להיות פחות (כלומר קטן יותר) מהזמן שהוא ציין בעד כ 6-7 שעות!

הרבנים מצהירים כל הזמן כי התורה כולה תיפול אם יתברר שהכלל "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" שגוי, ויתגלה דג כלשהו בעולם שיש לו קשקשת אך אין לו סנפירים. מדוע התורה לא נופלת כשמתברר שחז"ל טעו לגבי מולד הירח?

אבל איך הם חישבו זאת?

איך בכל זאת חכמי יוון ובבל העתיקה הצליחו לחשב את זמן מולד הירח הממוצע בדיוק כל כך מופלא בלי הכלים המשוכללים שיש לנו היום?

איך? בעזרת מתמטיקה פשוטה, קצת מדידות ושכל ישר:

הסבר כללי:

כל מה שחכמי העת העתיקה היו צריכים לעשות (וכך באמת הם עשו בחוכמתם הרבה) זה למדוד את הזמן שחלף בין שני מולדי ירח רחוקים זה מזה (בהפרש של כמה עשרות שנים לפחות אחד מהשני) ולאחר מכן לחלק את הערך שיצא להם במספר מחזורי הירח שחלפו בין שתי המדידות.

כלומר חישוב פשוט של ממוצע!

את הזמן שחלף בין שני מולדי ירח קל לחשב, פשוט סופרים את מספר היממות השלמות שחלפו (כלומר כמה שקיעות שמש היו בין שני המולדים) ולבסוף מוסיפים לסכום שיצא את הזמן הקצרצר שחלף בכל אחת משתי המדידות מרגע שקיעת השמש ועד להופעת הירח החדש, לרוב עניין של 10-15 דקות.

וכיצד מודדים את הזמן שחלף מרגע שקיעת השמש ועד להופעת הירח?

בעזרת שעוני מים שהיו זמינים באותה תקופה. שעוני המים שהיו ברשותם היו מדוייקים עד לרמה של 15 דקות טעות מצטברת בכל יממה, כלומר אם הם רצו למדוד בעזרתם פרק זמן קצר כל כך של 10-15 דקות (בין שקיעת השמש להופעת הירח) אז אפשר להניח שלאחר איפוס של השעון, טעות המדידה המקסימלית תהיה 10-30 שניות לכל היותר.

אופן החישוב:

נראה עכשיו כיצד ניתן להגיע בקלות לרמת דיוק של 6 ספרות אחרי הנקודה בעזרת שיטה פשוטה זו:

נניח לצורך הפשטות שזמן חידוש הלבנה, כלומר הזמן שחולף בין מולד ירח אחד לזה שאחריו, הוא בדיוק 30 יום (במקום 29.53058 יום).

נניח שהפרש הזמן שחלף בין שני מולדי הירח שבחרנו לבדוק, הוא 350 שנה (בדיוק כפי שעשה האסטרונום היווני היפרכוס כאשר התבסס על טבלאות מולדי ירח שהוכנו ע"י היוונים כ 350 שנה לפני תקופתו).

נניח בהגזמה, שבכל אחת משתי המדידות הייתה טעות מדידה של 95 שניות, כלומר בשתי המדידות יחד טעות מצטברת של 190 שניות (יותר מ 3 דקות) במדידת הזמן שבין רגע שקיעת השמש ועד להופעת הירח.

גם אם הם פיספסו מדי פעם חלק ממולדי הירח, בגלל עננים שהסתירו למשל, זה לא היה קריטי, משום שבזכות טבלאות המעקב המדוייקות שהם ניהלו במשך עשרות ומאות שנים, הם יכלו להניח ובצדק, שגם אם הם לא ראו את מולד הירח ביום הצפוי, עדיין הוא היה שם, משום שמולד הירח הקודם היה בקירוב כ 30 יום קודם לכן. כלומר הם יכלו לספור במדוייק כמה מולדי ירח עברו בין המדידה הראשונה לשניה.

עכשיו נחשב:

נניח שהזמן שעבר בפועל בין שתי המדידות היה בדיוק 127,740 יום, שזה כמעט 350 שנה (המספר 127,740 נבחר בכוונה לצורך נוחות החישוב, משום שהוא מתחלק ב 30 יום ללא שארית).

כדי שנוכל להוסיף את טעות המדידה, נמיר תחילה את המספר לשניות:

127,740 יום, כפול 24 שעות ביממה, כפול 60 דקות בשעה, כפול 60 שניות בדקה, קיבלנו: 11,036,736,000 שניות, הזמן שחלף בין שני מולדי הירח.

נוסיף טעות מדידה של 190 שניות, ונקבל: 11,036,736,190 שניות.

עכשיו, כדי לקבל את התוצאה שוב בימים, נחלק את הסכום שיצא לנו ב 60 (לקבלת דקות) ושוב נחלק ב 60 (לקבלת שעות) ושוב נחלק ב 24 (שעות ביממה) ונקבל 127740.00219907 ימים.

נחלק את הערך שקיבלנו ב 4,258, שזהו מספר מחזורי הירח שחכמי העת העתיקה ספרו בעזרת טבלאות המעקב שלהם בין שתי המדידות, ונקבל:

30.0000005164 ימים, שזה זמן ממוצע לחידוש לבנה.

כלומר קיבלנו תוצאה עם רמת דיוק של 6 ספרות אחרי הנקודה!

במקום לקבל 30.00000000000 עגול (שהיה מתקבל אם לא היינו מוסיפים את טעות המדידה) קיבלנו מספר מאוד מאוד קרוב, שבו רק הספרה ה 7 אחרי הנקודה מתחילה להיות שונה!

אז כפי שראינו, אין שום צורך בידע מאלוהים. אלא רק לדעת למדוד, וקצת מתמטיקה ברמה של כיתה ח'.

נ.ב -

ככל שמרווח הזמן בין שתי המדידות גדול יותר, כך התוצאה שמתקבלת תהיה מדוייקת יותר.

לא ניתן היה להשתמש בשעוני שמש (שהם משמעותית יותר מדוייקים) משום שהמדידה נעשתה בלילה... לאחר שקיעת השמש.

ניתן לשחק עם השגיאה בחישוב, ולראות שגם אם מוסיפים טעות מצטברת של 40 דקות בשתי המדידות, עדיין מתקבלת תוצאה יפה עם דיוק של 5 ספרות אחרי הנקודה! זהה לרמת הדיוק של זמן חידוש הלבנה שנתנו חז"ל.

כלומר גם ללא שעוני מים, אפילו אם הם היו מודדים רק את מספר הימים השלמים שחלפו בין שני מולדי הירח, עדיין הייתה מתקבלת תוצאה עם אותה רמת דיוק!

ריש לקיש מתאר בדבריו את דברי העידוד שאלוהים אומר לכנסת ישראל, ובהם הוא מזכיר לה את מספר הכוכבים העצום שהוא ברא במיוחד בשבילה.

הגמרא טעתה! לפי תצפיות מדעיות עדכניות, מספר הכוכבים ביקום הוא לפחות 10 בחזקת 22, כלומר פי 10,000 (פי עשרת אלפים!) יותר ממספר הכוכבים שציין ריש לקיש! על כל כוכב בדבריו יש במציאות עשרת אלפים כוכבים!

מטרתו של ריש לקיש הייתה לפאר את אלוהים, ולא בטוח שהתוצאה הסופית של כל המכפלות עניינה אותו בכלל. מה גם שבתקופתו עדיין נעשה שימוש בספרות רומיות, ואף אחד לא ידע להכפיל בעזרתן מספרים כאלו גדולים.

הספרות ההודיות-ערביות (0, 1, 2... 9) שאנחנו משתמשים בהן כיום הומצאו בערך 300 שנה לאחר תקופתו, ורק בעזרתן ניתן לחשב מכפלות של מספרים כל כך גדולים.

ריש לקיש בסך הכל ניסה להמחיש את גדולתו של אלוהים, ע"י שהמשיל את כוכבי השמיים ליחידות בצבא הרומי המפואר של אותה תקופה. הצבא הרומי היה מורכב מיחידות שמסודרות בצורה היררכית, החל מרמת החיל והליגיון ועד לחייל הפשוט (כמו שהיום יש חטיבות, גדודים, יחידות וכו').

הוא הניח שאלוהים ארגן באופן דומה גם את כוכבי השמיים, כאשר כיאה לבורא עולם כל אחת מהיחידות בצי הכוכבים הזה היא הרבה יותר גדולה ממה שהיה קיים בצבא הרומי. אז הוא זרק לאוויר מספרים שמוכפלים זה בזה, מבלי באמת להבין עד כמה גדול המספר שיוצא בסוף החישוב.

ובכל מקרה כמו שראינו, המספר שיוצא בסוף החישוב אינו תואם בשום צורה למספר הכוכבים האמיתי שידוע למדע.

כימה הוא שמו של צביר כוכבים הנמצא במרחק של 444 שנות אור מכדור הארץ, הוא מכיל בסביבות ה 1,000 כוכבים. ובשל בהירותו הגדולה הוא היה ידוע עוד בימי קדם וזכה להתייחסות בתרבויות רבות.

חז"ל טעו! במערכת כימה יש הרבה יותר מ 100 כוכבים! לפי תצפיות עדכניות יש בצביר זה מעל ל 1000 כוכבים!

אלוהים סיפר לכותבי המשנה שיש בצביר הכוכבים כימה כ 100 כוכבים, אך הוא לא יכול להוסיף אם הם פזורים או מקובצים?

רש"י פירש כי "כמאה ככבי" הכוונה היא: "יש בין הכוכבים של כימה שהן כוחה של כימה". ומזה הרבנים הסיקו שהוא התכוון לומר ש 100 כוכבים הם רק המרכזיים אולם יש שם יותר...

נראה שהוא דווקא מתייחס לדבר שנאמר בערך 2-3 פסוקים קודם לכן במשנה, על מאבק טמפרטורות שמתקיים כביכול בין צביר כימה הקפוא ובין צביר כוכבים אחר בשם כסיל (אוריון) שמפזר חום עז לכיוון כדור הארץ. משתמע מדבריו ש 100 הכוכבים של צביר כימה מהווים את כוחו כנגד הצביר השני.

באיזה מאמר מדעי מצויין כי צביר הכוכבים כימה מכיל כ 100 כוכבים מרכזיים ועוד כ 900 כוכבים נוספים מסביב? איזו ראייה יש לטענה הזאת?

אלוהים כל יכול, שלטענת המאמינים מסר לנו במקום אחר בגמרא את מספר הכוכבים המדוייק בכל היקום כולו, לא יכל ולהגיד לנו מה מספר הכוכבים המדוייק בצביר כוכבים קטן בשביל החלב?

כל מה שהוא יכל להגיד לנו זה שיש בו "יותר ממאה" כוכבים? כלומר גם אם היו שם 5,000 כוכבים, וגם אם היו שם מיליון כוכבים, תמיד חכמי התלמוד יוכלו להגיד: הנה, חז"ל צדקו! הם אמרו שיש שם יותר מ 100 כוכבים... נו באמת.

כאמור באותה פיסקה בתלמוד ניתן למצוא גם את הקטע הבא:

"אלמלא חמה של כסיל לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה, ואלמלא צינה של כימה לא נתקיים עולם מפני חמה של כסיל".

התיאור הזה תלוש לגמרי מהמציאות, קודם כל לא ידוע על שום "צינה עזה" שקיימת בצביר הכוכבים כימה (אולי הגוון הכחלחל של חלק מהכוכבים שם גרם להם לחשוב שושרר שם קיפאון עז), ודבר שני, לא משנה עד כמה צביר הכוכבים הזה קפוא או רותח, במרחק של יותר מ 440 שנות אור מכאן אין לו שום השפעה על כדור הארץ...

יכול להיות שהמילה "כימה" עשתה להם אסוציאציה למילה "כמאה" (המילים נשמעות דיי דומות בצליל שלהן) ולכן הם הסיקו שזהו מספר הכוכבים שם.

ייתכן שזו הייתה פשוט הערכה מושכלת. אנשים ראו שבמקום חשוך, רחוק ממקום ישוב, ובלילות חשוכים ללא ירח מסנוור, רואים יותר כוכבים מאשר אלו שרואים בדרך כלל. אולי הם העריכו מכך שיש שם בעצם יותר כוכבים, והמספר 100 נראה להם עגול ויפה אז אותו הם ציינו.

לפי ויקיפדיה ניתן להבחין בעזרת משקפת ב 100 כוכבים בצביר זה. אז למרות שרוב האנשים מצליחים להבחין בעין ב 7-8 כוכבים בלבד, אולי בכל זאת היו כמה חדי עין שהצליחו (גם ללא משקפת) לראות ואפילו במעומעם שיש שם מספר גדול יותר של כוכבים... אז למה לא לעגל למספר יפה ולטעון שישנם בצביר כמאה כוכבים?

האם זו הדרך הכי יעילה שאלוהים כל יכול מצא כדי להעביר לנו את מסריו החשובים? פירושים על פירושים, על פירושים, על פירושים... המשנה מפרשת את התורה, רש"י והגמרא מפרשים את המשנה, הרבנים והמחזירים בתשובה של ימינו מפרשים את דברי חז"ל...

בשביל מה המשחקים האלו? אם ידעתם כביכול שיש בצביר כימה כ 1000 כוכבים ומתוכם כ "100 מרכזיים", מדוע לא כתבתם זאת בצורה ברורה כבר בפעם הראשונה במקום כל משחקי הפרשנויות האלה? ודרך אגב באיזה מאמר מדעי כתוב בכלל שבצביר הכוכבים כימה ישנם כ 100 כוכבים "מרכזיים"? היכן האישוש המדעי לטענה המוזרה הזאת?

זה נראה הרבה יותר דומה לדרך שבה בני אדם מעבירים ביניהם ידע ומסרים, בשיטת הטלפון השבור. כל אחד מוסיף ומשנה קצת כראות עיניו את מה שאמרו קודמיו, והמסר שמתקבל בסוף שונה לגמרי מהמסר המקורי.

מספר האיברים בגוף האדם מוזכר במסכת אהלות, פרק א' משנה ח':

"מָאתַיִים אֲרְבָּעִים וּשׁמוֹנָה אֵיבָרִים בֳּאָדָם:

שׁלוֹשִׁים בְּפִיסַת הָרֶגֶל, שִׁישָׁה בְּכָל אֶצְבַּע, עַשָׂרָה בַּקוּרְסָל, שׁנַיִים בַּשׁוֹק, חַמִישָׁה בָּאַרְכּוּבָה, אֶחָד בַּיָרֵך, וּשׁלוֹשָׁה בַּקַטְלִית, אֲחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת, שְׁלוֹשִׁים בְּפיסַת הַיָד, שִׁישָׁה בְּכָל אֶצְבַּע, שְׁנַיִים בַּקָנֶה, שְׁנַיִים בַּמַרְפֵּק, אֶחָד בַּזְרוֹעַ, וְאַרבָּעָה בַּכָּתֵף. מֵאָה וְאֶחָד מִזֶה, וּמֵאָה וְאֶחָד מִזֶה (כלומר בינתיים בספירה סה"כ 101 בכל צד של הגוף, ויחד 202) וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר חוּלְיוֹת בַּשִׁדרָה, תִּשׁעָה בָּרֹאשׁ, שְׁמוֹנָה בַּצַוָואר, שִׁישָׁה בְּמַפְתֵחַ שֶׁל לֵב, וַחַמִישָׁה בִּנְקָבָיו".

ורבי שמלאי כתב בתלמוד בבלי מסכת מכות, דף כ"ג, עמוד ב':

"שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם".

חז"ל טעו:

לפי המדע והרפואה לאדם בוגר ישנן כ 206 עצמות סה"כ.

גם לגבי מספר הגידים הם טעו:

ספירת הגידים בגוף האדם היא גמישה ואינה חד משמעי, אך בכל מקרה בכל על פי כל האתרים המדעיים ההערכות נעות בין 4,000 ל 1,000 גידים, כלומר בכל מקרה המספרים גבוהים בהרבה ממה שקבעו חז"ל.

ספירה מאוד גמישה:

הספירה, הן של המצוות והן של מספר האיברים היא מאוד גמישה, וכל אחד יכול להגיע כרצונו לכל מספר שמתחשק לו.

למשל, האם המצווה "לא תבשל גדי בחלב אמו" נספרת כמצווה אחת? או כ 3 מצוות נפרדות? (איסור בישול, איסור אכילה, ואיסור הנאה) וזו רק דוגמא אחת.

גם את העצמות ניתן למנות בדרכים רבות, למשל עצמות האגן יכולות להיספר כעצם אחת מאוחה, או כשלוש עצמות נפרדות, גם עצם הזנב יכולה להיספר כעצם אחת (עצם הזנב) או כ 3-5 עצמות מאוחות (מחוברות).

גם מספר הגידים אינו מוגדר באופן חד משמעי ויש דרכים רבות לספור אותם. הגידים קיימים בגופנו במגוון גדלים וצורות ולא את כולם ניתן לספור בצורה ברורה. למשל בין הצלעות ישנה כמות גדולה של גידים דקיקים שבקושי ניתן להבחין בהם בעין. אם סופרים כל גיד כזה בתור גיד נפרד אז ניתן להגיע לספירה כללית של אלפי גידים בגוף האדם.

כלומר ניתן בקלות לבצע התאמה בדיעבד בין מספר האיברים (גידים ועצמות) ובין מספר המצוות.

למה דווקא גידים ועצמות?

מרחב התמרון כאן הוא פשוט ענק.

ישנם אינספור נתונים מדעיים (הן כאלה הקשורים לגוף האדם, והן בנושאים אחרים כמו פיזיקה, חלל, מתמטיקה ואסטרונומיה וכימיה) שניתן להתאים בדיעבד למספר המצוות:

מספר השיערות בראשו של אדם ממוצע, מספר התאים בגוף, מספר הגנים, מספר הכרומוזומים, מספר תאי העצב במוח, מספר הנאדיות בכל ריאה, מספר הכוכבים בגלקסיה, מהירות האור, מהירות הקול, משקלו האטומי של יסוד מסויים, רשימת המספרים הראשוניים, סדרת פיבונאצ'י, קבוע הכבידה, תדרי צבעים וסוגי קרינה, ועוד ים של נתונים מדעיים.

כלומר ניתן להתאים בדיעבד כמעט כל מספר שהוא (למשל מספר המצוות) לאחד מבין אינספור נתונים מדעיים.

אם הם לא היו מוצאים התאמה למספר הגידים והעצמות, אז הם היו מוצאים התאמה לנתון מדעי אחר, או לאיזושהי קומבינציה מתמטית (למשל נתון מדעי כלשהו לחלק למספר מאוד חשוב ביהדות כמו 7, או כמו הגימטריה של "אלוהים" או "יהוה", או מספר הפסוקים בספר בראשית).

אנטומיית גוף האדם:

בתקופה שבה נכתבה התורה כבר היה לבני האדם ידע נרחב למדי לגבי האנטומיה של גוף האדם (למשל מתוך נתיחת אנשים שנפטרו, או כאלו שנהרגו בקרב). הם ידעו לספור לפחות באופן גס, את מספר הגידים (או קבוצות בולטות של גידים שניתן היה להבחין בהם בעין) ובטח ובטח שהם ידעו לספור את מספר העצמות שהקטנה ביותר בהן (עצם האוזן) היא בערך בגודל של חרוז.

כלומר ייתכן (אם כי זהו התרחיש הפחות סביר) שאנשי הדת של אותה תקופה התאימו בדיעבד את מספר המצוות שהם כתבו בתורה ובגמרא, למספר הגידים והעצמות שכאמור כבר היה ידוע להם.

תשובה:

אנשים רבים בעת העתיקה התפרנסו מעסקי דבש ודבורים, אנשים אהבו לאכול דבש ולהוסיף אותו למאכלים שונים. הרבנים לא יכלו להוציא איסור גורף על אכילת דבש, משום שאז הם היו נתקלים בהתנגדות עזה בקרב הציבור.

סביר מאוד שגם הם בעצמם מאוד אהבו דבש... ולכן לא נותרה להם ברירה, אלא להמציא תירוץ יצירתי שייתן לדבש הכשר הלכתי.

אין שום צורך באלוהים כל יכול שילחש לאנשים את הידע הזה באוזן. גם בעת העתיקה היו אנשים סקרנים (חלקם למשל חקרו ולמדו את האנטומיה של גוף האדם - לא מעט באמצעות נתיחת אנשים שנפטרו) וסביר שחלקם הפנה את הסקרנות הזו גם לחקירת האנטומיה הפנימית של הדבורה, למשל בכדי לנסות להבין כיצד היא מייצרת את הדבש שאנשים כל כך אהבו לאכול.

ניתן ללמוד על קיבת הדבש של הדבורה על ידי התבוננות פשוטה באיברי גופה הפנימיים, אפילו אין צורך במיקרוסקופ! קיבת הדבש של הדבורה גדולה מאוד ביחס לגודל גופה, ומתנפחת פי כמה וכמה כאשר היא מתמלאת בדבש.

כל מי שחתך דבורה בתקופה הקדומה בעזרת סכין או מקל יכל מיד לראות שקיבת הדבש שלה נפרדת מהקיבה, המעי ושאר איבריה הפנימיים, ומכילה דבש טהור בלבד!

זה דבר שרואים בעין, ואפשר אפילו לטעום ולהיווכח.

(לא משהו שאתר זה ממליץ לנסות)

(אל דאגה לדבורה שלום. היא מתאוששת מהניתוח ומתלוצצת עם רופאיה)

אין שום צורך בידע אלוהי כדי להבין שהעולם עגול. יש מספיק אינדיקציות ורמזים לכך שגם אדם נבון שחי באותה תקופה קדומה יכל להסיק מהם שזה המצב, רק מתוך התבוננות והפעלת היגיון בריא.

השמש, הירח, מאדים, ושאר כוכבי הלכת שניתן להבחין בהם בעין כולם עגולים, לכן אדם הגיוני יבין שבסבירות גבוהה גם העולם שאנו חיים עליו הוא עגול.

אוניות שמפליגות לעבר האופק הולכות ונעלמות מלמטה למעלה, תחילה חלקן התחתון שוקע ונעלם מתחת לאופק, כשהן ממשיכות להתרחק כל גוף הספינה נעלם ורואים רק את התרנים, ולבסוף כשהספינה ממשיכה להתרחק גם הם יורדים למטה ונעלמים מתחת לאופק.

אדם בעל תבונה שחי לפני אלפי שנים יכל להבין על סמך תצפית זו בלבד שהעולם הוא עגול. בעולם שטוח ספינות לעולם לא היו שוקעות מתחת לאופק בזמן שהן מתרחקות, רק עולם עגול יכול להסביר זאת.

אנשים ראו כי כאשר הם צועדים (למשל) לכיוון דרום, כל הכוכבים שהם ראו בלילות קודמים עולים כלפי מעלה, וכוכבים חדשים שקודם לא ניתן היה להבחין בהם פתאום צצים ועולים מעל האופק.

גם תצפית זו מוכיחה שהעולם עגול. כאשר צועדים דרומה ניתן לראות כוכבים שקודם הקימור הסתיר אותם. בעולם שטוח תמיד נראה את אותם כוכבים, ולא משנה לאיזה כיוון נצעד וכמה נתקדם קדימה.

ייתכן כי אנשים בעלי ראייה חדה הצליחו להבחין בקימור קל של האופק כאשר הם הביטו בו ממקום גבוה, למשל מראש של הר.

בעת ליקוי ירח ניתן להבחין בצל העגול שכדור הארץ מטיל על הירח.

גם בעת העתיקה, אדם בעל תבונה יכל להבין ולהסיק בדרך היגיונית כי אם עכשיו לילה והשמש נמצאת בצידו השני של העולם, והעולם נמצא בינה ובין הירח, אז הוא כנראה הסיבה לצל.

ואם הצל עגול, אז כנראה שגם העולם עגול.

היוונים והבבלים ידעו שהעולם עגול, ואף כתבו זאת וחישבו בצורה דיי מדוייקת את קוטרו ואת היקפו עוד מאות שנים לפני שהדברים נכתבו בגמרא ובזוהר!

עוד ניסיון פתטי של מחזירים בתשובה לקחת את פסוקים מהתורה, בתוספת פרשנויות ומדרשים מעורפלים של חז"ל, לעוות ולסלף אותם ולנסות לייחס את הדברים (בדיעבד, כרגיל) לתגליות מדעיות מודרניות.

חז"ל וכותבי התורה לא ידעו דבר וחצי דבר על המפץ הגדול.

סיפור בראשית מתחיל בפסוקים: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על-פני תהום, ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים"

הפסוקים מדברים בבירור על בריאת כדור הארץ ולא על שום מפץ גדול!

לפי המתואר, עוד הרבה לפני בריאת האור אלוהים ברא את הארץ, את השמיים, וגם מים כבר היו קיימים.

גם מהמשך הפרק ברור לחלוטין כי מדובר על אור השמש, ולא על שום אור של המפץ הגדול. נאמר במפורש כי אלוהים קרא לאור יום, וברא את השמש כדי שתשלוט באור הזה ותמשול בו.

האם השמש שולטת באור של המפץ הגדול? ממש לא.

וממתי קוראים ל"אור" שנוצר במפץ הגדול יום? יום ולילה הם מושגים הקשורים באופן מובהק לכדור הארץ, או לכך היותר לפלנטות (כוכבי לכת) המקיפים את השמשות שלהם וגם בהם יש יום ולילה.

גם הפסוקים המתחילים ב"ויהי בוקר, ויהי ערב" (עוד לפני שנוצרו השמש והירח) מבהירים באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי מדובר באור יום על כדור הארץ ולא באור של המפץ הגדול. אור היום והחושך של הלילה כבר היו קיימים, ובהמשך מתואר כי אלוהים יצר את השמש והירח בכדי לשלוט ולמשול בהם.

הפסוקים מדברים בצורה ברורה מאוד על בריאת כדור הארץ!

ברגע המפץ הגדול לא היה שום אור!

לפי המדע, תחילה היקום היה חשוך, צפוף ואטום לחלוטין במשך 380 אלף שנה! רק לאחר מכן הוא התקרר מספיק, הפך ל"שקוף" ופוטונים יכלו להתחיל להתפזר ולהתפשט בצורה של קרינה אלקטרומגנטית.

הקרינה האלקטרומגנטית שנוצרה והתפזרה לאחר המפץ הגדול הייתה קרינה בתדרים גבוהים מאוד כמו קרינת גמא, קרינה מיקרוגלית וקרינת אינפרא-אדום.

מדובר בתדרים גבוהים מאוד שאינם נראים לעין האנושית! כך שלקרוא להם "אור" זה פשוט מגוחך. אם קרינה בתדרים כאלו נחשבת ל"אור" זה אומר שבעצם אף פעם אין חושך ותמיד יש אור, כי הקרינה הזו אופפת אותנו מכל הכיוונים כל הזמן, גם באמצע הלילה!

המשמעות של המילה "אור" היא קרינה אלקטרומגנטית בתחום הנראה לעין!

לקרוא לכל סוג של קרינה "אור" זה פשוט מגוחך, כי אז גם גלי רדיו, קרינת מיקרוגל וקרינת רנטגן הם "אור".

לפי המדע הפוטונים לא יצרו את החומר!

לפי המדע, מיד לאחר המפץ הגדול כבר היו קיימים ביקום חלקיקי חומר בשם קווארקים וגלואונים, ומהם נוצרו לאחר מכן כתוצאה מאינטרקציה עם פוטונים, חלקיקים תת-אטומיים אלמנטריים גדולים יותר בשם פרוטונים ונייטרונים, בתהליך הנקרא "באריוגנזה".

הפוטונים תרמו ליצירת החומר הראשוני בכך שהם מסרו אנרגיה לקווארקים ולגלואונים. כתוצאה מהאינטרקציה הזו נוצרו חלקיקי חומר תת-אטומיים גדולים יותר, אך הפוטונים לכשלעצמם ממש לא הפכו לחומר!

חז"ל דיברו בכלל על אור אלוקי, שאלוהים גנז עבור צדיקים לעתיד לבוא, כלומר אין שום קשר למפץ הגדול.

לפי הרמב"ן והראשונים, תחילה אלוהים ברא חומר ראשוני המכונה "חומר היולי" (שהוא מעין שלב ביניים בין יש ובין אין) שממנו הוא יצר ועיצב את כל שאר הדברים. הם לא מדברים בשום מקום על כך שהחומר הזה התפשט או התרחב, כלומר גם כאן אין שום קשר למפץ הגדול!

לפי המדע המפץ הגדול התרחש לפני כ 13.8 מיליארד שנים, לפי היהדות העולם והיקום הם בני פחות מ 6,000 שנה, חוסר התאמה מוחלט!

גם אם לוקחים בחשבון את התירוץ המטופש של חלק מהמאמינים והמחזירים בתשובה כי כל יום שלנו הוא כביכול 1,000 שנים של אלוהים (תהילים צ' פסוק ד': "כי אלף שנים בעיניך, כיום אתמול כי יעבור") עדיין מגיעים לגיל של 6 מיליון שנה (6,000 כפול אלף) שגם זה רחוק מאוד מ 13.8 מיליארד.