בחלק זה נבחן כמה מ"הנבואות" המרכזיות שהמאמינים מאוד אוהבים להתהדר בהן. כפי שנראה, הנבואות והצפנים מתגלים תמיד רק בדיעבד, אחרי שאירוע כלשהו התרחש ואף פעם לא לפני כן.

זאת בניגוד גמור לשיטה המדעית, אשר קודם מנבאת על סמך ידע שנצבר ונלמד מה אמורה להיות תוצאת הניסוי, או תוצאת התצפית, ורק לאחר מכן בודקת האם התחזית באמת תואמת למדידה בפועל.

מקרה אחד יוצא דופן הוא הצופן "שניבא" כביכול את רצח ראש הממשלה יצחק רבין, והתגלה עוד לפני שהרצח בוצע בפועל. אך כפי שנראה בהמשך הפרק (בחלק שמדבר על צפנים ודילוגים בתורה) גם לצופן זה יש הסבר פשוט מאוד שלא מצריך שום ידע או עזרה מאלוהים.

"הנבואה" כביכול מתייחסת לפסוק תמים בשיר השירים, פרק ב' פסוק ט':

"דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים"

לפי פירוש חז"ל, המשפט "הנה זה עומד אחר כתלנו", מתייחס לכותל המערבי של בית המקדש, שלטענתם הקדוש ברוך הוא נשבע שלא יחרב לעולם...

בואו נראה מדוע זו לא נבואה, מדוע היא לא התגשמה, ומדוע גם אם היא כן הייתה מתגשמת זה לא היה כזה נס גדול:

חז"ל בעצמם קבעו כי מיום שחרב בית המקדש, הנבואה מבוטלת וניתנת רק לשוטים ולתינוקות. לכן, משום שהמדרש נכתב מאות שנים לאחר שחרב בית המקדש זו לא יכולה להיות נבואה, אלא מקסימום דברי פרשנות.

בפסוק המקורי בשיר השירים אין שום איזכור למילה "הכותל המערבי", זוהי פרשנות מאוחרת שחז"ל נתנו לפסוק תמים מאות שנים לאחר כתיבתו.

הכותל המערבי של בית המקדש חרב גם חרב, הקיר שמכונה היום "הכותל המערבי" לא היה חלק מבית המקדש, אלא קיר חיזוק! שהמלך הורדוס בנה סביב בית המקדש כ 300 שנים לאחר שזה הוקם!

חז"ל בעצמם מתארים במספר מקומות כי שלושת הכתלים האחרים של בית המקדש חרבו ונהרסו, וכי רק הכותל המערבי שרד. כלומר לא יתכן שהמדרש מדבר על החומה שהקים המלך הורדוס, מהסיבה הפשוטה שכפי שכל אחד יכול לראות כל הכתלים של חומה זו שרדו מצויין ולא חרבו עד היום.

דוגמא 1:

חז"ל מתארים כי לאחר שחרב בית המקדש ונפלו שלושת כתליו, ניגש איש צבא רומי להרוס את הכותל הרביעי, הוא הכותל המערבי, מיד נפל ומת. ניגש לכותל שר הצבא הרומי, וכל איברי גופו יבשו. אחריו התקרב לחומה טיטוס עצמו, קיסר רומא, מיד יצאה בת קול שאמרה לו: "רשע, פנה לאחוריך, אל תתקרב הלום! כל הכתלים מסרתי לידיך, חוץ מכותל זה!"

דוגמא 2:

במקום אחר (סדר אליהו רבה) מתארים חז"ל כיצד נכנס רבי נתן לבית המקדש, ומצא אותו חרב, חוץ מהכותל המערבי שעדיין עמד על תילו. שאל, מה טיבו של כותל זה? ואדם אחר שהיה במקום נעץ טבעת בכותל שהייתה באה והולכת, עד שראה רבי נתן את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מתכופף ומזדקף, מתכופף ומזדקף, בוכה ומייבב על חורבן בית המקדש.

דוגמא 3:

באיכה רבה פרק א' מספרים חז"ל כיצד פקד טיטוס על ארבעה דוכסים מבכירי מפקדיו להרוס את בית המקדש, והטיל על כל אחד מהם להרוס כותל אחר.

שלושה דוכסים החריבו כל אחד את חלקו, אולם הדוכס שעליו הוטל להפיל את הכותל המערבי של בית המקדש נכשל במשימתו, זאת משום שהשכינה הייתה בכותל זה והגנה עליו. כששאל אותו טיטוס מדוע לא מילא את פקודתו, השיב הדוכס כי השאיר את הכותל המערבי שלם בכוונה, על מנת שהדורות הבאים יוכלו לראות ולהתרשם עד כמה מפואר וגדול היה המבנה שצבאו של טיטוס הרס, ולא יחשבו בטעות שהיה זה מבנה קטן ופשוט.

מדרש חז"ל מדבר על הכותל המערבי האמיתי של בית המקדש, שעדיין עמד על תילו (גם בתקופתם של חז"ל) מאות שנים לאחר חורבן בית המקדש! עד שלבסוף, לאחר שנים רבות גם הוא עצמו חרב ונהרס עד היסוד.

שיר השירים נכתב (גם לפי המאמינים וגם לפי חקר המקרא) מאות שנים לפני שהורדוס בנה את החומה שנחשבת כיום לכותל המערבי, לכן לא יתכן שהפסוק מדבר על חומה זו, משום שכאשר הוא נכתב היא עדיין לא הייתה קיימת!

"הנבואה" כביכול מתייחסת לפסוק תמים בספר תהילים, פרק ק"מ פסוק ט':

"אל תתן יהוה מאויי רשע, זממו אל תפק ירומו סלה"

ומה אמרו חז"ל על פסוק זה במסכת מגילה פרק א' דף ו'?

אמר רבי יצחק:

"מאי דכתיב - אל תתן ה' מאויי רשע, זממו אל תפק ירומו סלה?

אמר יעקב לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאות לבו. זממו אל תפק - זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן, יוצאין מחריבין כל העולם כולו".

ואמר רבי חמא בר חנינא:

"תלת מאה קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום, ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני איכא ברומי. ובכל יומא נפקי הני לאפי הני ומקטיל חד מינייהו ומיטרדי לאוקמי מלכא".

אז מה היה לנו כאן?

שוב דוגמא קלאסית למקרה שבו חז"ל לוקחים פסוק תמים מהתנ"ך, ומלבישים עליו פירושים פרי דמיונם הפורה שאין שום קשר בינם ובין הפסוק המקורי!

ואז מגיעים הרבנים והמחזירים בתשובה של ימינו, לוקחים את דברי חז"ל, משנים ומסלפים אותם (בדיוק כמו הדוגמא שראינו עם הכותל המערבי) ומציגים לקהל המאזינים שלהם את ההיפך הגמור ממה שחז"ל טענו! תוך ניסיון פתטי להציג זאת בתור נבואה אלוהית מדהימה...

זו לא יכולה להיות נבואה, משום שהדברים נכתבו בתקופת האמוראים, לפחות 100-150 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני! וחז"ל הרי קבעו מפורשות שלאחר חורבן בית שני הנבואה בטלה ומבוטלת!

מקריאת הדברים מובן לחלוטין שמדובר בבקשה ולא נבואה! רבי יצחק מצטט תחילה את הפסוק ושואל, למה הכוונה? ("מאי דכתיב?") ואז מסביר ומפרש שכוונת הפסוק היא שיעקב אבינו ביקש מאלוהים שימשיך לרסן את האימפריה הרומית (בעזרת גרמניה, היא הגורם המרסן) כדי שלא תצא להחריב את העולם, זוהי בקשה ולא נבואה!

לפי רבי יצחק, יעקב אבינו מבקש מאלוהים: "אל תתן לעשיו הרשע תאוות לבו", כלומר אל תאפשר לו לממש את כוונותיו המרושעות. מאחר ולאורך כל הגמרא חז"ל מתייחסים לדמותו של עשיו כסמל לאימפריה הרומית-אדומית המרושעת, ברור לחלוטין שגם כאן כוונתם לממלכת רומא ולא למישהו אחר.

רבי יצחק ממשיך ומדמה את השבטים הגרמנים לטבעת רסן המושמת באפה של בהמה, מרסנת אותה ומונעת ממנה להשתולל ("זממו אל תפק - זו גרממיא של אדום") ואומר שיעקב אבינו ביקש מאלוהים שלא יסיר את הזמם (כלומר את טבעת הרסן - את גרממיא של אדום, את הנסיכויות/השבטים הגרמניים שחיו בשטח שנכבש ע"י האימפריה הרומית), כי אלולי הם, הרומאים יוצאים ומחריבים את כל העולם כולו. גרמניה לפי דבריו היא זו שמצילה את העולם.

רבי חמא בר חנינא מוסיף מיד לאחר מכן, כי ישנן 300 נסיכויות בגרמניה של אדום (כלומר בשטחי האימפריה הרומית-אדומית) והן נלחמות ומתקוטטות עם 365 נציבים רומיים, וכל יום מישהו מהם נהרג, והם לא מצליחים להמליך מלך.

חז"ל לא ניבאו שיהיה 300 נסיכויות שיתאחדו יחד למדינה בשם גרמניה, הם בסך הכל תיארו את המצב שהיה שם באותה תקופה! בתקופתם של חז"ל היו בשטח האימפריה הרומית בסביבות 300 נסיכויות גרמניות קטנות שאכן הציקו לרומאים ומררו את חייהם.

דרך אגב לפי ויקיפדיה באנגלית (שלרוב נחשבת מדוייקת יותר מהערך המקביל בעברית) היו במקום בתקופת איחוד גרמניה מעל ל 300 נסיכויות, אז נראה שחז"ל פיספסו קצת בספירה...

עברו כמעט 70 שנה מהרגע שבו השבטים הגרמנים התאחדו סופית למדינה ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה! להגיד שברגע שהם יתאחדו הם יצאו להחריב את העולם זה עיוות גדול של המציאות, עבר הרבה זמן בין לבין!

למעשה, אפשר לומר שעברו אפילו 134 שנים כמעט, משום שבשנת 1806 נפוליאון כבש את שטח הקיסרות הרומית ואיחד את 300 ומשהו הנסיכויות שהיו שם ל 30 מדינות גדולות, במה שכונה "איחוד הקונפדרציה של הריין".

גם הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) שנודע בפירושיו הרבים לתלמוד, ובהיותו בעל ידע רחב בתחומי דעת שונים, פירש כי כוונת חז"ל היא שהמלחמות בין רומא לשבטים הגרמנים, הן אלו שמעכבות את רומא (עשיו־רומי) שלא תתחזק מדי ותצא להשמיד את העולם.

האימפריה הרומית הייתה האימפריה החזקה והכובשת של אותה תקופה, זו שכולם פחדו ממנה. לכן ברור והגיוני שעליהם דיברו חז"ל בתור אלו שעלולים לצאת ולהחריב את כל העולם, אם הגרמנים (הזמם המרסן באפם) יפסיקו להיתקוטט איתם.

גם אם מתעקשים שכן מדובר בנבואה, היא לא התגשמה! לפי הכתוב בגמרא כל העולם ייחרב ("מחריבין כל העולם כולו") אך מה קרה בפועל? בשתי מלחמות העולם, גם בראשונה וגם בשנייה רוב העולם נשאר שלם!

הלחימה התרחשה בעיקר במדינות אירופה וצפון אפריקה. ארה"ב לא נחרבה, קנדה לא נחרבה, ברזיל, מקסיקו וארגנטינה לא נחרבו, הודו לא נחרבה, רוסיה לא נחרבה, אוסטרליה לא נחרבה, סין לא נחרבה, וגם רוב מדינות אפריקה לא נחרבו. רוב מדינות העולם נשארו שלמות ולא הוחרבו!

ואם מנסים להתחכם ולומר שהנבואה מדברת על כך שגרמניה רק תנסה להחריב את העולם (וזה ממש לא מה שכתוב, כתוב במפורש שכל העולם כולו יחרב!) אז אפשר לומר זאת כמעט על כל מדינה ועל כל אימפריה שיצאה איי פעם למלחמות ומסעות כיבושים! שאם לא היו עוצרים אותה בזמן היא הייתה כובשת ומחריבה את כל העולם.

גם בפסוק המקורי בספר תהילים וגם בפירוש שניתן לו בגמרא אין שום איזכור, אפילו לא ברמז לשואה.

גרמניה נוסדה אמנם ב 1871, אך שמה עתיק הרבה יותר... היוונים והרומים בעת העתיקה כינו את השבטים הגרמאניים שגבלו עם האימפריה הרומית בשם "גרמאניה".

המונח "גרמאנים" נזכר בכתביו של הסופר היווני פוסידוניוס שנכתבו בערך בשנת 80 לפני הספירה.

נהוג לכתוב "גרמניה" ולא "גרמניא", אז נראה שגם הם לא ממש דייקו...

הנבואה כביכול מופיעה בספר דברים, פרק כ"ח:

"וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו... וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה.... וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו... וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה...יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר... וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ... וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ--עֵץ וָאָבֶן.... אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִפְלָא יְהוָה אֶת-מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִי".

שוב, פרשנות בדיעבד, ויותר מכך, פרשנות מעוותת שמנסה להתאים בכוח את המתואר בפרק לאירועי השואה, למרות שאין שום קשר כפי שתיכף נראה.

הפרק אינו מהווה נבואה, אלא דברי איום! אלוהים אומר לעם ישראל, שאם הם ישמרו את מצוותיו, יבואו עליהם ברכות והצלחות רבות... ואז הוא מזהיר, שאם הם לא ישמרו את מצוותיו יבואו עליהם צרות רבות.

בפרק מתוארים אירועים שונים ואסונות שאלוהים ינחית על עם ישראל, רובם יתרחשו בתחומי ארץ ישראל וחלקם בגלות, ובכל מקרה אין שום סיבה בעולם לייחס אף אחד מהם לתקופת השואה.

פסוק מ"ט:

"יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ"

כלומר אלוהים ישלח גוי מרחוק (כמו נשר) שהיהודים לא יכירו את שפתו, האם היהודים שחיו בגרמניה ומדינות אירופה לא הכירו את השפה הגרמנית? בוודאי שהכירו, רבים מהם אף דיברו גרמנית.

הפסוק לא טוען שסמלו של האוייב יהיה נשר, אלא הוא אומר שהאוייב יגיע מרחוק כמו נשר דואה, מדובר בדימוי, מטאפורה.

הרמב"ן וגם הרבל"ג (רבי לוי בן גרשום, מהראשונים) פירשו כי הכוונה היא לרומאים אספנינוס ובנו טיטוס שהגיעו לארץ עם צבא גדול (סמלם של הרומאים דרך אגב היה עיט, בדומה לסמל הנאצים) החריבו את הארץ, כבשו את ירושלים ובהמשך החריבו גם את בית המקדש השני והובילו לגלותו של עם ישראל.

רבנים בני תקופתנו טוענים שהכוונה היא לגרמניה הנאצית...

פרשנותם של מי אמורה להיות אמינה יותר בעיני המאמינים? זו של חז"ל? או זו של רבנים ומחזירים בתשובה בני ימינו?

גם הרב זמיר כהן טוען (כמו הרמב"ן והרבל"ג) כי הכוונה היא לרומאים.

הנבואה "כל כך מדוייקת", שכל רב מייחס אותה לתקופה אחרת, ולאוייב אחר. אכן נבואה מדוייקת מאוד.

סמלם של הנאצים היה עיט ולא נשר! והתנ"ך בהחלט יודע להבדיל בין עיט לנשר. התנ"ך מתאר את הנשר כעוף גדול, החי במצוקים, קירח ואוכל נבלות:

קרח: "הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר" (מיכה א', ט"ז).

חי במצוקים: "סֶלַע יִשְׁכֹּן" (איוב ל"ט, כ"ח).

טוחב ראשו לתוך נבלות וחופר בהן: "חָפַר אֹכֶל" (איוב ל"ט, כ"ט).

אוכל פגרים/נבלות: "וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים, שָׁם הוּא" (איוב ל"ט, ל').

מלך העופות: "מלך שבעופות נשר" (תלמוד, מסכת חגיגה, דף י"ג, ב').

העיט לעומתו אינו קרח, ואינו נוהג לאכול נבלות, אלא ניזון בעיקר מבעלי חיים אותם הוא צד בעצמו.

עיט הוא סמל נפוץ מאוד שאינו קשור דווקא לנאצים. עיט היה סימלם של הלגיונות הרומאים בעת העתיקה, הסמל של ארה"ב הוא עיט, הסמל של רומניה הוא עיט, וישנה אפילו טייסת F-16 בחיל האוויר שסימלה הוא עיט!

הסתר פנים: המאמינים טוענים כל הזמן, כי בזמן השואה אלוהים מימש את איומו ו"הסתיר את פניו" מהעם היהודי, כלומר "נעלם" ולא היה שם כדי להציל את היהודים, אלא השאיר אותם לנפשם, להסתדר בכוחות עצמם.

אך לפי המתואר בפרק אלוהים דווקא מאוד אקטיבי! הוא זה ששולח את האוייבים, הרעב והמחלות להכות בעם ישראל!

"יַדְבֵּק יְהוָה בְּךָ אֶת-הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ... יַכְּכָה יְהוָה בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת... יִתֵּן יְהוָה אֶת-מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן-הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ... יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין... יַכְּכָה יְהוָה בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן... וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהוָה בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא... יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ..."

הפרק מתאר באריכות רבה את הצרות הרבות שיפלו על עם ישראל:

מחלות קשות (דֶבֶר, שחפת, קדחת, דלקת, התיבשות, שחין, טחורים, גרבת, שיגעון, עיוורון...)

פגיעה קשה ביבולים (בצורת ואבק, ארבה ותולעים יפשטו על היבולים ויאכלו אותם, הפרי יפול מהעצים לפני שיהיה בשל, האוייבים יגזלו ויאכלו את היבול שנשאר...)

האם זה באמת מה שאפיין את השואה?

הפרק מתאר את השואה בצורה "כל כך מדוייקת", שהוא שכח משום מה להזכיר את הדברים המרכזיים שכל כך מאפיינים ומייחדים אותה לעומת מלחמות ועימותים רגילים שהתרחשו לאורך אלפי שנים בין מדינות.

האם "מחלות" ו"פגיעה ביבולים" אלו באמת המושגים הראשונים שעולים לנו בראש כשאנחנו חושבים על השואה? איפה הפרק מזכיר גטאות, מחנות ריכוז והשמדה המונית בתאי גזים, הוצאות להורג בירי ובורות הריגה?

לפי המתואר, רוב האירועים יתרחשו בארץ ישראל! לא בגרמניה ולא באירופה!

הפרק מתאר כיצד האוייב שאלוהים ישלח, יקיים מצור על הערים המבוצרות והמוגנות חומה שבהן יתגוררו היהודים בארץ המובטחת, לא באירופה:

"יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ... וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל-אַרְצֶךָ, וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ בְּכָל-אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ... יַדְבֵּק יְהוָה בְּךָ אֶת-הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ... וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ..."

הפרק מדבר בעיקר על צרות שיתרחשו בארץ ישראל!

גם אונקלוס (תנאי מפורסם) פירש:

"הגוי יציק לך בכל עריך הנמצאות בארץ אשר ה' נתן לך - ארץ ישראל"

פסוק ל"ו:

"יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל-גּוֹי אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן".

הרב יוסף בכור שור (מבעלי התוספות) והרבל"ג (רבי לוי בן גרשום, מהראשונים) פירשו כי הכוונה היא לחורבן בית המקדש הראשון, יציאתם לגלות של מלכי ישראל יכניה וצדקיהו (שהוגלו ע"י נבוכדנצר מלך בבל) ולאחר מכן יציאתו של עם ישראל לגלות.

הרמב"ן אף מקדים זאת עוד יותר, ומפרש כי הכוונה היא לתקופה בה מלך ישראל אגריפס (ואולי גם אביו אריסטובולוס) שהו בגלות ברומא במשך תקופה ארוכה והפכו שם למשל ושנינה בכל העמים בבחינת "איך נפלו גיבורים".

פעם נוספת, אנחנו רואים רבנים שונים, ופרשנויות שונות עבור אותם הפסוקים, אכן נבואה מדוייקת להפליא.

אותו פרק "נבואי" כביכול, מספר כי עם ישראל יעבוד אלוהים אחרים, אלילים ופסלים עשויים עץ ואבן. רבים מיהודי התפוצות בשנים שלפני השואה אמנם התבוללו (כלומר ניטמעו והשתלבו חברותית ותרבותית בקרב העמים שבתוכם הם חיו) אך כחלק מכך הם נהיו חילוניים, או התנצרו שזה בעצם לעבוד את אותו אלוהים רק להאמין שהוא כרת איתם ברית חדשה... בשום שלב יהודי אירופה לא עבדו אלוהים אחרים, ולא התפללו לפסלים עשויים עץ ואבן!

הפרק מכיל תיאורי זוועה על הורים שמרוב רעב יאכלו את ילדיהם (פסוקים נ"ג עד נ"ז), מתי שמעתם בפעם האחרונה על הורים שאכלו את ילדיהם בשואה?

להיפך, ישנם סיפורים רבים על הורים שהעדיפו לגווע ברעב ולתת לילדיהם את פיסת הלחם האחרונה שנותרה להם, העיקר שלא ירעבו ויצליחו לשרוד!

הפרק מדבר על מוות בחרב, האם היהודים בשואה נרצחו בחרבות?

אם הפרק באמת מדבר על השואה, מדוע הוא מפרט באריכות רבה כל כך פגיעה בחקלאים, ביבולים שלהם, בצאן ובבקר? איך זה בדיוק קשור ליהודים שניספו בשואה? האם הם היו חקלאים? או עסקו במרעה וגידול בקר?

רוב יהודי אירופה עסקו במסחר, עריכת דין וענייני כספים, הם לא היו חקלאים ולא עסקו בגידול צאן ובקר!

הפרק מתאר כי אלוהים יחזיר את היהודים למצרים באוניות, ואלו ינסו למכור את עצמם כעבדים. מתי בדיוק זה קרה? ואיך זה קשור לשואה?

"וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא-תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ. וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה".

הרמב"ן מפרש כי הכוונה היא לדורות של תקופת חורבן בית שני שחלקם גלה למצרים, כמעט 1,900 שנה לפני מלחמת העולם השנייה... כלומר בכל מקרה אין שום קשר לשואה ("רמז לדורות ההם שהיו בזמן חורבן הבית השני, כי היו מתנכלים להם להאבידם לגמרי. על כן אמר אחריו (פסוק ס"ח) והשיבך ה' מצרים באוניות, שהיה זה כאשר כלו להוציאם מן הארץ").

"נבואה" דומה אפשר למצוא גם בספר ויקרא פרק כ"ו, אך ההסברים שניתנו כאן תואמים גם לפרק זה ואין טעם או צורך לחזור עליהם פעם נוספת.

הנבואה כביכול מבוססת על ספר דברים, פרק ל"א:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.

וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה: כִּי פָנָה, אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כ כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי".

לטענת המאמינים המילה "ונאצוני" (כלומר הכעיסו אותי) מרמזת על עליית הנאצים לשלטון... נו באמת, עם משחקי אסוציאציה כאלו אפשר למצוא קשר כמעט בין כל ספר או טקסט שנכתב איי פעם ובין אירועים שהתרחשו במהלך ההסטוריה. מצאתם בפרק שיש בו מאות מילים מילה אחת שמזכירה קצת בצליל שלה את המילה "נאצים", פשוט גאונים!

אם זו לא הייתה המילה "נאצוני", הייתם מוצאים מילה אחרת שהצליל שלה מזכיר את אחת מעשרות מילים אחרות שניתן לקשר לשואה: השמדה, שואה, היטלר, צורר, דיקטטור, מנגלה, גרמניה, 1939, 1945, תרצ"ט, תש"ה, רכבת, גזים, מחנות, ריכוז, קטל, אירופה, מלחמת עולם... ואם לא בפרק הזה אז הייתם מוצאים זאת בפרק אחר בתנ"ך, יופי של משחק התאמת צורות.

איה פלוטו?

מסתבר למשל שבספר הילדים "איה פלוטו" (כלומר "איפה פלוטו") שנכתב ע"י הסופרת לאה גולדברג לפני יותר מ 60 שנה מוצפנים סודות הבריאה!

הספר מתחיל בזה ש: "פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו, יש לו הכל: מרק ועצם". אם מתעמקים בפסוק מעבר לפשט, מתברר שבעצם הוא מרמז על המרק הקדום שלפי המדענים היווה את ראשית החיים, ואשר בו נוצרו התאים המשכפלים הראשונים שהובילו בהמשך גם להתפתחות האדם!

גם לעצם יש תפקיד חשוב, לעצמות חשיבות עצומה בהתפתחות בעלי החיים ובני האדם. בלי עצמות לא הייתה לאורגניזמים גדולים אפשרות להתפתח מחוץ למים ולתמוך בגופם הגדול, מכאן שסוד החיים טמון בהתפתחות העצמות. איך המחברת יכלה לדעת זאת שנים רבות לפני שהדברים הוכחו מדעית?

בהמשך נכתב: "ומה התשובה? עונה הצפרדע לפלוטו: קוה קוה!", זה כמובן רמז וסוד לתורת הקוואנטים ולחלקיקים בשם קווארקים שמהווים את בסיס החומר ביקום ואשר רק בשנים האחרונות המדענים עומדים על טיבם...

בחלק נוסף של הספר כתוב: "הפרה עונה, אני מייצרת חלב…". הדבר מזכיר מאוד את סיפור הבריאה הנורדי שמספר על פרה בשם אודומבלה שליקקה את הקרח שכיסה את כל העולם וחשפה את האדם הראשון. החלב שלה הזין אותו ואיפשר לאנושות להתפתח. החלב מרמז גם על גלקסיית שביל החלב שמהווה את הבית שלנו, ואת מקום היווצרותה של מערכת השמש שכדור הארץ הוא חלק ממנה!

איך בן אנוש יכל להצפין בספר סודות מדעיים כל כך מדהימים שרק עכשיו מתחילים להתגלות למדע? לאור כל זאת אין ברירה אלא להסיק שהספר "איה פלוטו" נכתב בהשראה אלוהית!

(קרדיט לאמנון כרמל - מאמר שלו באתר הידען)

"וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת"

אתם רציניים? זה פסוק שמתאר "בצורה מדוייקת" את השואה?

צריך הרבה מאוד דימיון כדי לטעון שמה שכתוב כאן מתאר את השואה. עם ישראל ידע צרות רבות לאורך כל ההיסטוריה: רדיפות, סבל, הגליות, השפלות, פוגרומים... איזו סיבה יש לייחס את הדברים דווקא לשואה?

איפה מוזכרים בפרק מחנות השמדה, מחנות ריכוז ותאי גזים? משום מה הנבואה "הכל כך מדוייקת" שכחה לציין את האלמנטים המרכזיים שעולים בראש של כל אחד מאיתנו כאשר אנחנו חושבים על השואה ועל מה שאירע בה.

בעקבות השואה יקומו אנשים שיטענו: אין אלוהים...

כן, ממש צריך "כוחות נבואיים" יוצאי דופן כדי לנחש דבר כל כך טרוויאלי וברור, שברגע שאנשים יהיו בצרות ויזעקו לאלוהים, ולא יהיה מענה, הם יסיקו שהוא כנראה לא קיים.

גם ילד שזועק לאימו לעזרה כשקבוצת בריונים מחטיפה לו מכות, ורואה שהיא לא מגיעה, מבין שהיא כנראה לא נמצאת בסביבה ואינה שומעת אותו...

הפסוק כלל לא טוען שבעקבות השואה אנשים יאמרו שאין אלוהים. בפסוק נאמר שאנשים יגידו לעצמם שכל הצרות באו עליהם בגלל שהם היו רחוקים מאלוהים, ובגלל שהוא לא היה בליבם.

הסתר פנים... למה לייחס זאת דווקא לשואה?

האם במהלך ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי, כשהיהודים סבלו מרדיפות, השפלות, אנטישמיות ופוגרומים, אלוהים לא הסתיר את פניו מהם? נראה שכבר אלפי שנים אלוהים "מסתיר פנים" מהעם היהודי, לא רק בשואה.

איזה אב שאוהב את ילדיו, ייתן לביריונים להכותם ולרצוח אותם באכזריות רק משום שהם לא שמעו בקולו? או לא עשו את מה שהוא ביקש מהם? איזה אב נורמלי יפנה את מבטו הצידה כאשר מתעללים בילדיו ורוצחים אותם, בעיקר כשהוא יכול בקלות למנוע זאת?

וכפי שראינו בניתוח של פרק כ"ח, זה אפילו הרבה יותר גרוע! האב הוא זה ששולח את הביריונים האכזרים להכות את ילדיו ולרצוח אותם! הוא זה שיוזם את הזוועה הזאת!

איזה ילד היה רוצה לחיות תחת השגחתו של אב "רחמן" שכזה?

אולי ההסבר האמיתי למה שקרה בשואה, הוא שפשוט ישנם אנשים רעים בעולמנו, ושום אלוהים דמיוני לא יכול להציל אותנו מהם?

המילה "השואה" מוצפנת בדילוגי אותיות... (הדילוג מתחיל באות ה' של המילה "משה") לא נתעכב על הנושא יותר מדי, משום שישנו פירוט נרחב על צפנים ודילוגי אותיות בתורה בהמשך הפרק, כולל דוגמאות רבות.

אך ממש בקצרה, מדובר במשחקי להטוטנות מתמטיים וסטטיסטיים, שניתן למצוא בעזרתם קשרים דמיוניים כמעט בין כל אירוע גדול שהתרחש איי פעם במהלך ההיסטוריה, ובין כל ספר עב כרס מספיק. בעיקר כשמדובר על מילה קצרה יחסית כמו "השואה", שכמעט כל האותיות בה הן אותיות אהו"י שהן האותיות הנפוצות ביותר בשפה העברית!

באמת חוכמה גדולה...

אם זו דרכו של אלוהים כל יכול להוכיח את קיומו, הוא ממש לא בכיוון.

כרגיל, צופן שמתגלה (איך לא) רק בדיעבד, אחרי שהאירוע התרחש ולא שנייה אחת קודם לכן. האם מישהו מהרבנים או מאנשי הדת הצהיר לפני מלחמת העולם השנייה, כי על פי צופן שקיים במגילת אסתר, יתנהל בשנת 1946 משפט בינלאומי שבסופו ייתלו למוות עשרה פושעי מלחמה נאצים?

ברור שלא, המחזירים בתשובה תמיד ינפנפו עם "התגליות" שלהם רק אחרי שאירוע כלשהו התרחש. אז פתאום הם יציגו לנו "צפנים" נסתרים בטקסט המקראי שכביכול חזו את האירוע הזה מראש.

אין כאן שום רמזים, כתוב מחר ולזה בדיוק הכוונה!

למה לסלף את הדברים?

הרי בפסוק שבא מיד לאחר מכן כתוב שחור על גבי מגילה, כי המלך אחשורוש עשה כדבריה ובני המן ניתלו, כלומר בקשתה בוצעה!

מגילת אסתר פרק ט' פסוק י"ד:

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן, וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן תָּלוּ"

אולי המחזירים בתשובה מניחים (ובצדק) שרוב אלו שמקשיבים להם לא יטרחו לפתוח את הפרק ולראות מה באמת כתוב בו.

לאחר שהיהודים הרגו את בני המן בחרב, אסתר מבקשת שיתלו את גופותיהם על עץ על מנת לבזותם ולהשפיל אותם, ובכדי לפאר את ניצחון היהודים על אויביהם.

תליית אנשים לאחר שהומתו היה מנהג נפוץ באותה תקופה, וגם בתי הדין היהודיים פעלו כך. הסנהדרין (בית הדין היהודי) קבע כי מי שנקבע עבורו עונש מוות בסקילה, תחילה הורגים אותו בסקילת אבנים, ולאחר שמת תולים את גופתו על עץ.

סנהדרין מ"ה ע"ב: "כל הנסקלין נתלין".

ומה רש"י אומר על בקשתה של אסתר?

"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִנָּתֵן גַּם-מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן, לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם, וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן, יִתְלוּ עַל-הָעֵץ".

רש"י: "ואת עשרת בני המן יתלו על העץ - אותן שנהרגו".

כלומר אפילו רש"י מפרש כי כוונת הפסוק היא שאסתר ביקשה לתלות את בני המן שכבר הומתו!

מעניין, האם המחזירים בתשובה שמציגים לקהל השוטים שלהם את "הנבואה", לא מכירים את פירושו של רש"י לפסוק זה? ואם מכירים, מדוע הם מתעלמים מפירוש זה וממשיכים להציג זאת בתור תעלומה?

נראה שאפילו החרדים עצמם, בדיונים פנימיים שהם מנהלים בפורומים באינטרנט מפקפקים במקורו של מדרש זה ואומרים שהוא לא נראה כמו מדרש של חז"ל.

אבל בואו נניח לרגע שהמדרש הוא אכן של חז"ל, מה כתוב בו?

אסתר רבה ג׳:

"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:

כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְגִלָּה זוֹ לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לַמֶּלֶךְ סְתָם, מְשַׁמֵּשׁ קֹדֶשׁ וָחֹל"

כפי שאפשר לראות, המדרש מדבר אך ורק על המילה "למלך" (שמופיעה פעמים בודדות בלבד במגילה) ולא על המילה "המלך", אשר מופיעה בפסוק שעליו מדברת "הנבואה".

לא ברור כיצד מהביטוי "משמש קדש וחול" מישהו הגיע למסקנה שהכוונה לאלוהים, אבל האמת שזה ממש לא רלוונטי.

אם נחליף את המילה "המלך" במילה "אלוהים", בכל המקומות (הרבים) שבהם היא לא צמודה למילה "אחשורוש", נקבל סיפור חסר כל היגיון.

למשל:

מגילת אסתר פרק א' פסוק ה':

"וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן, מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ"

מגילת אסתר פרק ב' פסוק י"ח:

"וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו"

האם אלוהים עשה משתה גדול לכל שריו ועבדיו?

מגילת אסתר פרק ב' פסוקים ב'-ג':

"וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה. וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים"

האם אלוהים ביקש שיאספו עבורו את כל הנשים היפות והבתולות בממלכה, לשושן הבירה? מדוע? הוא תיכנן חתונה?

הנאצים שניתלו לא היו בני המן ואין להם שום קשר משפחתי להמן או לבניו! הנאצים שניתלו הם היו גרמנים, לא פרסים!

אסתר ביקשה שהם ייתלו על עץ, לא על קורות עשויות עץ!

הנאצים נתלו על מתקן העשוי קורות עץ (כמו רוב מתקני התלייה בתקופה זו) לקרוא למתקן הזה "עץ" זו פשוט ליצנות. רבים מאיתנו יושבים על כיסאות עץ, האם זה אומר שאנחנו יושבים על עצים?

גזר דין מוות בתלייה היה מקובל מאוד באימפריה הבריטית עד 1965, וגם בארצות הברית הוא היה נפוץ יותר מאשר הוצאות להורג בעזרת כיסא חשמלי. מכיוון שארצות הברית ובריטניה היו שתי המעצמות המובילות שהרכיבו את בית הדין הבינלאומי ששפט את הנאצים, אין בעונש כזה של תלייה זה שום דבר בלתי צפוי או מפתיע.

ממש לא!

בכל המקורות היהודיים, ובכל מחשבוני התרגום באינטרנט אשר מתרגמים מתאריך לועזי לתאריך עברי, ה - 16 לאוקטובר שנת 1946 מתורגם באופן הבא:

ה'תש"ז

כאשר האות הראשונה ה', מציינת את שנת 5000 (תחילת האלף השישי) והסכום של שאר האותיות מציין את השנה באותה האלף.

במקרה שלנו, תש"ז = 707 (ת'=400 + ש'=300 + ז'=7) אשר יחד עם ה 5,000 נותנות את שנת 5,707 מבריאת העולם, שהיא 1946 לפי התאריך הלועזי.

אז פתאום הדתיים החליטו ששנת 1946 מצויינת ע"י האותיות ו'תש"ז?

אפשר לחשוב שחסרות בפרק אותיות ה' שאלוהים יכל להשתמש בהן בכדי שהתאריך יתאים לסימון העברי...

כמו כן, האות ו' (הגדולה) כלל לא נמצאת במקום הנכון. אם היא באמת מציינת את השנה באלפים, היא הייתה צריכה להופיע כבר בהתחלה!

אלוהים הצליח לסדר את האותיות הקטנות בסדר הנכון (תש"ז) אבל עם שנת האלפים הסתבך לו אז הוא תקע אותה באמצע בלי קשר לשום דבר?

ישנן המון קומבינציות של 3-4 אותיות שיכולות לייצג שנה (על פי ייצוג עברי, או על פי ייצוג לועזי) וחיפוש מהיר באינטרנט ובויקיפדיה ימצא לנו מהר מאוד רשימה ארוכה של אירועים משמעותיים שהתרחשו בכל שנה ושנה כזאת.

עם קצת מאמץ ויצירתיות, ניתן לתפור בדיעבד סיפור שייקשר באופן מלאכותי אירוע כלשהו שהתרחש באותה שנה, לטקסט שבו האותיות מופיעות.

עוד תרגיל להטוטנות ואחיזת עיניים של מחזירים בתשובה.

הנה דוגמא מהירה, שתראה באיזו קלות ניתן לקשר בעזרת קצת משחקי אסוציאציה ותרגילי אקרובטיקה, בין רצף סתמי של אותיות המופיעות בטקסט כלשהו, ובין אירוע משמעותי שהתרחש בשנה שהאותיות מייצגות.

מיד נראה כי ישנו קשר הדוק ובלתי ניתן לעירעור, בין האגדה המפורסמת:

"שלגיה ושבעת הגמדים"

ובין פרויקט "אפולו" להנחתת בני אדם על הירח.

כמו כן נראה, כי האותיות הראשונות (הגדולות) אשר מופיעות על כריכת הספר, מנבאות ספציפית את משימת אפולו 17, שהייתה החללית המאויישת האחרונה שנחתה על הירח.

בתמונה ניתן לראות כרזת פרסומת לסרט "שלגיה ושבעת הגמדים", ובה מספר אלמנטים מרכזיים בסיפור, כמו למשל:

תפוח מורעל שהמלכה המרושעת נותנת לשלגיה.

השם "שלגיה", שתיכף נראה כיצד הוא רומז לנו על תאריך הנחיתה של החללית המאויישת האחרונה אפולו 17 על הירח.

שבעה גמדים, וספציפית גמד חביב בשם "רגזני" (או "רטנוני") שמיד נראה כיצד גם הם מנבאים את משימות אפולו לירח...

אפולו 17:

שימו לב ש "שלגיה ושבעת הגמדים" מייצג את המספר 17.

שלגיה, שהיא הדמות הראשית בסיפור, מקבלת באגדה ציון 10 על יופיה הרב, כמו כן היא גדולה יותר מהגמדים, ולכן היא מייצגת את ספרת העשרות, וספציפית את הספרה 1 משום שהיא אחת.

שבעת הגמדים, מוסיפים את ספרת האחדות 7.

יחד קיבלנו את המספר 17, שהוא שמה של החללית: אפולו 17.

7 חלליות לירח...

האגדה מספרת לנו כאמור על 7 גמדים (שמארחים בביתם את שלגיה) ואלו מרמזים לנו על 7 החלליות המאויישות הקטנות שנשלחו להנחית בני אדם על הירח... (אפולו 11, עד אפולו 17).

מבין 7 הגמדים, ישנו גמד אחד יוצא דופן העונה לשם "רגזני" (או "רטנוני") שתמיד זועף וכועס, ומפנה עורף לגמדים האחרים...

הוא רומז לנו כי למרות שיישלחו לירח 7 חלליות מאויישות, רק 6 יצליחו במשימתן ואילו חללית אחת (אפולו 13) "תסרב לשתף פעולה", ולא תבצע את משימתה...

שוב יש לנו קשר בין הסיפור שלגיה ושבעת הגמדים ובין משימות אפולו!

רמזים נוספים:

אם ניקח את השם "אפולו" (שמה של התוכנית השאפתנית להנחתת בני אדם על הירח) ונסיר ממנה את שתי אותיות הניקוד ו', נקבל את המילה "אפל".

אפל = תפוח באנגלית, עוד מוטיב מאוד מרכזי בסיפור על שלגיה.

(התפוח המורעל שהכניס אותה לתרדמת ארוכה).

כמו כן, אם ניקח את שתי אותיות ה ו' שירדו מהמילה "אפולו", נקבל את המספר 11, אשר רומז לנו כמובן על אפולו 11, שהייתה החללית המאויישת הראשונה והמפורסמת ביותר שנחתה על הירח.

רמזים למשימת אפולו 13:

כאמור המספר 3 מהווה מוטיב מרכזי בסיפור על שלגיה ושבעת הגמדים, הסיפור פותח ב 3 טיפות דם שמטפטפות מאצבעה של המלכה על השלג הלבן, הן מעוררות בה השראה ותחושת התפעלות ואז היא מביעה משאלה שיוולד לה ילד לבן כשלג, עם שפתיים אדומות כמו טיפות הדם, ושיער שחור כמו מסגרות העץ של החלון שלידו הוא ישבה ותפרה.

בהמשך, המלכה המרושעת שהגיעה לארמון לאחר מותה של המלכה הקודמת (אמה של שלגיה) ניסתה 3 פעמים להרוג את שלגיה בבית הגמדים.

ומה עוד מזכיר לנו המספר 3 בעל שלוש הקצוות החדים?

נכון, את הקלשון של השטן, בעל שלושת החודים!

כישלון המשימה השלישית:

כלומר יש לנו כאן רמז למשהו שלילי הקשור למספר 3...

ואכן החללית אפולו 13, שהייתה החללית המאויישת השלישית שנשלחה לנחות על הירח, נכשלה במשימתה, וחזרה לכדור הארץ לאחר פיצוץ שהתרחש בה ודרמה גדולה שכמעט הסתיימה באסון...

המילה הראשונה, והגדולה ביותר שמופיעה על כריכת הספר, היא:

"שלגיה"

(לאחר מכן מופיע הטקסט "ושבעת הגמדים", ככותרת משנית באותיות קטנות יותר)

את המילה "שלגיה" ניתן לפרק לשתי מילים נפרדות:

1. של"ג.

2. יה = ה' = אלוהים.

בשנת ה'תשל"ג (1972) נחתה על הירח החללית המאויישת "אפולו 17", שהייתה החללית המאויישת האחרונה שנחתה על הירח.

שימו לב כי השנה מתחילה ב-אות ה' שתואמת לסיומת של "שלגיה" ("יה"), כמו כן האסטרונאוט האחרון שדרך על הירח, נשא תפילה רגע לפני שהוא עלה חזרה לחללית, וביקש מאלוהים שישמור עליהם בדרכם חזרה:

"כאשר אנו עוזבים את הירח ואת טאורוס-ליטרו, אנו עוזבים כפי שבאנו,

ואם ירצה השם אנו נחזור, בשלום ותקווה לכל המין האנושי.

בעודי מבצע צעדים אחרונים אלה מפני השטח למשך זמן מה, הייתי רוצה רק לציין שהאתגר של אמריקה היום עיצב את יעודו של האדם מחר.

יהיה האל עם צוותה של אפולו 17".

לאחר מכן מגיעה האות ת' שהיא האות האחרונה באלפבית העברי, שמציינת כי חללית אפולו 17 היא חללית אפולו האחרונה שתנחת על הירח.

לאחר מכן מגיע התאריך המרכזי של"ג (שנת הנחיתה) שהוא גם האותיות אשר פותחות את שם הספר: "שלגיה".

משום שכל התאריכים העבריים (משנת פרסום הספר ועד להתגשמות הנבואה) מתחילים בכל מקרה באותיות ה' + ת', אז ניתן לומר שהאותיות של"ג מייצגות את החלק החשוב ביותר של התאריך (כמו תש"ז במגילת אסתר).

כלומר ישנו קשר מובהק בין השם "שלגיה", ובין שנת הנחיתה של אפולו 17 על הירח.

והנה חיזוקים נוספים לנבואה של האגדה "שלגיה" לגבי תוכנית החלל האמריקאית אפולו, והפעם מתחום הגימטריה, תחום שהמחזירים בתשובה מאוד אוהבים:

שלגיה בגימטריה זה 348.

נחלק את המספר ב 3, שהוא מוטיב מרכזי בשני הסיפורים:

הסיפור מתחיל עם 3 טיפות דם שנושרות על השלג הצח.

שלוש פעמים המלכה המרושעת מגיעה לבית הגמדים, במטרה להרוג את שילגיה (פעם אחת בעזרת מחוך מהודק שחונק אותה, פעם שנייה בעזרת מסרק מורעל, ופעם שלישית באמצעות תפוח מורעל)

החללית אפולו 17 נשאה בתוכה 3 אסטרונאוטים אמריקאים.

הנחיתה השלישית על הירח נכשלה וכמעט הסתיימה באסון...

ונקבל (לאחר החלוקה ב 3) את המספר 116.

נוסיף למה שקיבלנו את המספר 7, שהוא כאמור מספר הגמדים ("שלגיה ושבעת הגמדים") ונקבל את המספר היפה: 123.

וראו זה פלא, גם הגימטריה של המילה "אפולו" היא 123!

בנוסף לכך, מה הסיכוי שנקבל "במקרה" דווקא את שלושת המספרים הראשונים שמתחילים כל ציר מספרים בכיוון החיובי (1, 2, 3), וזאת כאשר עבור שלוש ספרות ישנן כ 1000 אפשרויות?

000, 001, 002, 003, 004, 005... וכך עד 999.

צירוף מקרים?

אתגר:

שם רכב הנחיתה של אפולו 17 היה צ'אלנג'ר, המגיע מהמילה:

Chakange

שמשמעותה "אתגר" באנגלית.

ואכן, משימות אפולו שהחללית אפולו 17 הייתה האחרונה בהן, היוו את אחד האתגרים האנושיים הכבירים ביותר, להצליח להנחית בני אדם על הירח.

ומנגד, גם שילגיה הצליחה לעמוד בפני אתגר כביר, וחמקה שלוש פעמים ברצף מהמוות, לאחר שהמלכה הרעה הגיעה שוב ושוב לבית הגמדים וניסתה אישית להרוג אותה (שלוש פעמים היא גרמה לה להתמוטט ולאבד את הכרתה).

תאריך ההמראה:

האגדה מספרת לנו על 7 גמדים.

החללית המריאה למשימתה בתאריך 7 לדצמבר 1972, שוב יש לנו באגדה על שלגיה, רמז מוצפן ונבואה לתאריך ההמראה של אפולו 17.

כמו כן, העולם לפי אגדת הבריאה (ספר בראשית) נברא במשך 6 ימים, ולאחר מכן אלוהים שבת ממלאכתו. גם אפולו 17 הייתה החללית המאויישת השישית שנחתה על הירח, ולאחר מכן האמריקאים שבתו מהפרוייקט, והתוכנית הופסקה.

סיכום ומסקנות:

המסקנה שחייבים להסיק מכל זה היא אחת:

הסיפור "שלגיה ושבעת הגמדים" נכתב בהשראה אלוהית, והושתלו בתוכו מראש נבואות לגבי תוכנית אפולו לנחיתה של אסטרונאוטים אמריקאים על הירח, ולגבי אירועים מרכזיים שהתרחשו בתוכנית הזו...

רעיונות נוספים:

הצעות ורעיונות לדוגמאות נוספות יתקבלו בברכה, ועל פי שיקול דעת אולי אף יפורסמו כאן בתוספת קרדיט לשולח כמובן.

צופן האותיות במגילת אסתר מזכיר מאוד טריק קוסמים ידוע ומוכר:

הקוסם מזמין מתנדב מהקהל ומבקש ממנו לבחור קלף אקראי מתוך חפיסת קלפים. מיד לאחר שהמתנדב בחר את הקלף, הקוסם מכריז כי הוא "ידע מראש" איזה קלף הוא יבחר, ואז הוא מוריד את הכובע, ומראה לקהל המופתע שהקלף שהמתנדב בחר (למשל 4 לב אדום) דבוק לחלקו הפנימי של הכובע שלו!

מה שהמתנדב והקהל המופתעים לא יודעים, זה שבנוסף לקלף בכובע, הקוסם החביא גם קלף אחד בגרב, אחד בשרוול, אחד מתחת לשולחן וכו', כך שלא משנה איזה קלף המתנדב יבחר, תמיד הוא יוכל לשלוף מהיכן שהוא קלף זהה ולטעון שהוא "ידע מראש" שזה הקלף שהמתנדב יבחר!

טריק דומה מאוד מתרחש גם עם צופן האותיות. מי שנחשף "לצופן" מופתע מאוד, ולא מבין איך המגילה יכלה לדעת אלפי שנים מראש, באיזו שנה המשפט יתקיים, וכמה פושעים נאצים ייתלו בסיומו.

מה שהמאמינים התמימים לא יודעים, זה שגם כאן יש המון "קלפים" מוסתרים שאפשר לשלוף מאינספור מקומות, מיד לאחר שאירוע כלשהו התרחש, ואז לצאת בהכרזת ניצחון:

"הנה! זה כבר היה כתוב כאן!".

ישנן מילים רבות שאפשר לקשר לשואה ולמשפטי נירנבגר:

התאריך שבו החל המשפט, התאריך שבו הפושעים ניתלו, התאריך העברי, התאריך הלועזי, השנה, החודש והיום, שואה, השואה, היטלר, נאצי, נאצים, גזים, מלחמת עולם, שם השופט הראשי, שם משפחתו, המקום שבו המשפט התקיים, שם המדינה, שם העיר, שם הרחוב, מספר הרחוב, ועוד עשרות אם לא מאות מילים ופרטים נוספים שאפשר לקשר בדרך זו או אחרת למשפט.

מהצד השני, ישנם עשרות אלפי מקומות בתורה ובמגילת אסתר שניתן למצוא בהם את המילים הנ"ל. אם זה לא היה באותיות הקטנות, אז הם היו מוצאים זאת באותיות גדולות, ואם לא בגדולות אז בשילוב של אותיות גדולות וקטנות יחד (כמו שהם אכן עשו) ואם לא באותיות גדולות וקטנות, אז היו מוצאים את אחת המילים באותיות הראשונות שפותחות את המגילה, או באותיות הראשונות של המילים הראשונות במגילה, או באלו שמסיימות את המגילה, או בדילוגי אותיות, ואם לא בחלק שבו מפורטים שמותיהם של בני המן, אז הם היו מוצאים זאת בחלק אחר של המגילה, ואם לא במגילה, אז במקום אחר בתורה, ואם לא היו מוצאים צופן שקשור למשפטי נירנברג, אז היו מוצאים צופן שרומז כביכול על אירוע אחר שהתרחש במהלך ההיסטוריה והיו מנפנפים עם זה בתור מציאה גדולה...

מדובר במשחק אקרובטיקה שבנוי מאינסוף ניחושים, ואינסוף פריטים ואירועים שניתן לקשר לאינספור פסוקים ואותיות בתורה, עם או בלי דילוגי אותיות.

האפשרויות הן כמעט אינסופיות!

לא נכון.

במגילות העתיקות ביותר שהתגלו, אשר נפרשות על פני תקופה של 1400 שנה ונחשבות מאוד אמינות (רבות מהן מוצגות במוזיאונים מכובדים בישראל ובמדינות נוספות בעולם) אין שום זכר לאותיות קטנות וגדולות בשמותיהם של בני המן!

הנה כמה דוגמאות:

רק בתקופות מאוחרות יותר, מתחילות פתאום להופיע מגילות שבהן האותיות שונות בגודלן, והתייחסות לכך בטקסטים וספרים של פוסקי מסורה. וגם אז ישנם מספר נוסחים שונים שרובם אינם תואמים לגרסה שבה נאחזים המאמינים כיום.

התלמוד התעלם לחלוטין משלושת אותיות קטנות אלה והזכיר רק אות גדולה אחת ו' בשם ויזתא. השימוש באותיות קטנות לא מוזכר בשום מקום בתלמוד, ומופיע לראשונה רק בתקופת ימי הביניים!

הנה מספר נוסחים שונים וסותרים שאפשר למצוא עבור האותיות הקטנות והגדולות, בכתבים ובמדרשים של פוסקי מסורה מוכרים לאחר תקופת התלמוד:

מדרש רבי עקיבה בן יוסף (המאה ה 1-2) על אותיות קטנות, גדולות וטעמיהן:

פרשנדתא: ר' קטנה, ש' קטנה, ת' קטנה.
פרמשתא: ללא שינוי.
ויזתא: ז' גדולה.

כתר שם טוב (שנת 1312) שם-טוב בן אברהם גאון:

פרשנדתא: ש' קטנה.
פרמשתא: ש' קטנה.
ויזתא: ז' קטנה.

מחזור ויטרי (המאה ה 11) שמחה בן שמואל מוויטרי:

פרשנדתא: ללא שינוי.
פרמשתא: ללא שינוי.
ויזתא: ו' גדולה, ז' קטנה.

ראבי"ה, רבי אליעזר בן יואל הלוי 1140-1225 (גרסה 1) מסכת מגילה:

פרשנדתא: א' גדולה.
פרמשתא: א' קטנה.
ויזתא: ללא שינוי.

ראבי"ה, רבי אליעזר בן יואל הלוי 1140-1225 (גרסה 2) מסכת מגילה:

פרשנדתא: א' קטנה.
פרמשתא: א' גדולה.
ויזתא: ללא שינוי.

ספר הרוקח (רבי אלעזר בן יהודה 1160-1238) הלכות פורים:

פרשנדתא: ללא שינוי.
פרמשתא: ש' קטנה, ת' קטנה.
ויזתא: ו' גדולה, ז' קטנה.

הגהות מיימוניות (סוף המאה ה-13) פרק ב', הלכה י"ב, מאיר הכהן:

פרשנדתא: ש' קטנה, ת' קטנה.
פרמשתא: ללא שינוי.
ויזתא: ו' גדולה, ז' קטנה.

ספר המנהיג, הלכות מגילה, אברהם בן נתן המאה ה 12-13:

פרשנדתא: ת' קטנה.
פרמשתא: ש' קטנה.
ויזתא: ו' גדולה, י' גדולה, ז' קטנה.

מהדורת סונצינו, המאה ה 15-16:

פרשנדתא: ת' קטנה.
פרמשתא: ש' קטנה, ת' קטנה.
ויזתא: ו' גדולה, ז' קטנה.

כתבי יד תימנים, מהדורת תנ"ך של רבי יוסף קאפח 1917-2000:

פרשנדתא: ת' קטנה.
פרמשתא: ש' קטנה.
ויזתא: ו' גדולה.

אורחות חיים (המאה ה 14) רבי אהרן בן יעקב הכהן:

פרשנדתא: ת' קטנה.
פרמשתא: ש' קטנה
ויזתא: ו' גדולה, ז' קטנה.

לא ברור עד כמה הדיווח הזה אמין, ואפשר למצוא בכתבות שונות בנושא מספר גרסאות שונות של מה שהוא כביכול צעק באותו רגע.

בכל מקרה, קשה לדעת מה עובר לבן אדם בראש רגע לפני שהוא מוצא להורג. סיפור מגילת אסתר ותליית עשרת בני המן הוא סיפור מוכר בעולם, ויש סיכוי לא רע שגם אותו נאצי הכיר את הסיפור הזה.

יכול להיות באמת שרגע ההוצאה להורג עשה לו אסוציאציה לסיפור תלייתם של עשרת בני המן, והדבר גרם לו לצעוק את מה שצעק. כמובן שגם אם הסיפור הזה נכון, זה לא מחזק בשום צורה את הטענה כי מגילת אסתר ניבאה מראש את משפטי נירינברג ואת תלייתם של עשרת הנאצים.

לא ברור כיצד המסורת הזו החלה, ואפשר רק לנחש, אך סביר מאוד שמדובר בטעויות העתקה ושיבושים שנוצרו במהלך הדורות בעת העתקת המגילות.

ייתכן שהעותק שעמד לנגד עיני כותב המגילה היה עתיק ובלוי, ייתכן שבחלק זה של המגילה האותיות היו שחוקות בחלקן או דהויות, אולי היו מריחות של דיו, קרעים וסדקים ביריעת הקלף, או כתמי עובש וליכלוך שהצטברו על גבי הטקסט, אלו גרמו לו לחשוב בטעות שחלק מהאותיות קטנות או גדולות מהאחרות, וכך הוא העתיק.

לאחר שטעויות ההעתקה התקבעו ונשתמרו, והועתקו והופצו למגילות נוספות, כבר לא נותרה ברירה אלא להמציא בדיעבד תירוצים יצירתיים עבור כל שיבוש כזה, ועבור כל אות שנכתבה בצורה שונה.