סיפורים ניסים ומעשיות, המשך...
(דף 6 מתוך 7)
זה לא הגיוני, כי הקסדות שלהם היו מקובעות למקומן ולא יכלו לזוז, אבל מי שייצר את האנימציה המזוייפת הזו מרוב התלהבות שכח זאת והזיז את הקסדה הצידה.
רואים גם שהסרטון זז בקפיצות, כמו בסרטי סטופ-מושן של אנימציות שעושים עם בובות פלסטלינה שזזות.
כמו כן בתחילת הסרטון רואים את כדור הארץ מסתובב לכיוון אחד, ובסוף הסרטון פתאום רואים אותו מסתובב לכיוון השני!
ככה זה כשמצלמים באולפנים, יש הרבה פשלות וטעויות.
שטוחיסטים, הבורות כולה שלכם.
כמה סוגי חליפות חלל
האמריקאים השתמשו במשימות החלל במספר סוגי חליפות חלל, לחלקן היו קסדות מקובעות, ולחלקן היו קסדות שיכלו להסתובב והתבססו על מיסב טבעת צוואר השומרת על לחץ אוויר בתוך החליפה.
לכל סוג חליפה היו יתרונות וחסרונות, בחליפות החלל בעלות הקסדה המסתובבת למשל היה קשה להגיע לרמת אטימה מלאה, והיו בהן דליפות לחץ. אך קצב הדליפה היה מזערי ולא סיכן את האסטרונאוטים בשום שלב במשימה, בטח לא במהלך הליכות החלל הקצרות.
אנימציית סטופ מושן
הסיבה שבגללה הסרטון לא זז בצורה חלקה אלא זז בקפיצות שמזכירות קצת סרטי סטופ-מושן עם בובות פלסטלינה, היא שהסרטון צולם בקצב פריימים נמוך של 6 פריימים בשנייה, על מנת לחסוך בסרט הצילום ובחיי הסוללות.
כדור הארץ משנה כיוון
עלה בדעתכם שאולי החללית הסתובבה, ולכן כיוון הסיבוב של כדור הארץ גם כן השתנה בהתאם לכך?
ואכן, כשמסתכלים בסרטון המלא רואים שבשלב מסויים החללית מבצעת סיבוב איטי של 180 מעלות. הדבר נעשה כנראה מסיבות טכניות, יתכן שעל מנת להשאיר את האסטרונרוט באזור המואר (זמן קצר לפני תחילת הסיבוב רואים שהוא מתחיל להיכנס לאזור המוצל של החללית וכנראה שרצו למנוע זאת).
מדוע השטוחיסטים לא מסוגלים לחשוב בעצמם על הסבר פשוט שילד בן 10 מסוגל לחשוב עליו? מדוע תמיד הם הולכים לכיוון של "משקרים לנו"?
בתמונות ניתן לראות צילומים של חליפת החלל בעלת הקסדה המסתובבת, גם בהכנות לפני השיגור, וגם בטיסה עצמה.
אדוארד וייט (אותו ניתן לראות בתמונות מהליכת החלל) נהרג כשנה וחצי לאחר מכן (27 לינואר 1967) באסון שריפה טרגי שהתרחש על כן השיגור, בעת בדיקות מקדימות לפני השיגור של אפולו 1.
מדוע שנאס"א תציג סרטונים ותמונות של חליפת חלל בעלת קסדה מסתובבת, אם לטענתכם הקסדה מקובעת לחליפה ולא מסוגלת לזוז?
(נ.ב - לחיצה על התמונה תפתח אותה בחלון נפרד, לאחר מכן, דרך מחשב - לחיצה נוספת על התמונה שנפתחה תגדיל אותה לגודלה המלא, דרך סמרטפון - דאבל קליק על התמונה)
עוד פשלה בצילומים המזוייפים, והדבר מוכיח שגם הלוויין וגם המעבורת היו דגמים מוקטנים שצולמו באולפן, ושהכל מבויים.
לא, מה שרואים בצילום זה לא איש שעומד מאחורי דגם מיניטורי של החללית, אלא השתקפות של האסטרונאוט שצילם את הסרטון על גבי החלון שדרכו הוא צילם את שחרור הלוויין.
הסרטונים צולמו באופן ידני מתוך מעבורת החלל (כנראה ע"י מצלמה שקובעה למקומה על מנת לשמור על צילום יציב) ובהתאם לזווית הצילום, בהתאם לתאורה בתוך המעבורת, ובהתאם לרקע שצולם, לעיתים ניתן היה לראות על החלון השתקפויות של תוך המעבורת, כולל של האסטרונאוטים שהיו שם.
כשמסתכלים על הקטע המדובר בסרטון עצמו, רואים בבירור השתקפויות של האסטרונאוט על גבי החלקים הפנימיים של המעבורת, השתקפויות שתנועתן תואמת במדוייק לתזוזות הראש שלו. מה שמוכיח כי מדובר על השתקפות שנוצרת לפני המעבורת והלוויין, ולא על משהו שנמצא מאחור.
פעם נוספת השטוחיסטים לא מסוגלים לחשוב על הסבר פשוט, ורצים ישר לכיוון של קונספירציות ו"כולם משקרים לנו ורוצים ברעתנו".
חלק זה יושלם בקרוב.
סוף סוף "שיטת מצליח" הצליחה לכם!
צעקתם המון פעמים "זאב זאב! עובדים עלינו! משקרים לנו!", והנה פעם אחת זה הצליח לכם ועליתם על תרמית אמיתית ולא סתם משהו מדומיין!
אכן נראה כי נעשתה כאן תרמית מכוונת, בניסוי שהוצג בערוץ דיסקברי, שאמור היה להדגים את עקמומיות כדור הארץ באמצעות מסוק שנעלם מתחת לקימור, רואים בשתי סצאנות שונות לגמרי את אותו הרקע בדיוק, את אותן ציפורים (שעפות משמאל לימין) ובדיוק את אותה תבנית גלים באגם, אך פעם רואים את המסוק ופעם לא רואים אותו.
דבר כזה יכול להיווצר רק באופן מכוון ע"י הלבשת שתי תמונות זו על גבי זו במטרה מכוונת ליצור מצג שווא ולהטעות את הצופים.
איזה מזל שהמדע לא מסתמך על ערוצי טלוויזיה כמו דיסקברי, או ערוץ נשיונל ג'אוגראפיק על מנת לפרסם תגליות מדעיות.
ערוצים כמו דיסקברי, נשיונל ג'אוגראפיק וערוץ ההיסטוריה, למרות שהם מאוד מעניינים, הם ערוצי בידור מסחריים בנושאי מדע, שמטרתם העיקרית היא רווח כספי ורייטינג.
למשל בערוץ ההיסטוריה מוצגות תוכניות רבות בנושא חייזרים, ורוחות רפאים, באופן שיוצר אצל הצופה רושם מוטעה כאילו מדובר בדברים שהוכחו מדעית.
ערוץ נשיונל ג'אוגראפיק בעצמו מודה שברבים מסרטי הטבע שמוצגים בערוץ, משולבים אפקטים קוליים מפוברקים. לרוב בעלי החיים מצולמים מרחוק, לפעמים ממרחק של מאות מטרים ואפילו מספר קילומטרים.
ממרחק כזה לא ניתן לקלוט את הקולות האמיתיים שבעל החיים יוצר, ולכן איש אפקטים שעובד בערוץ וזה תפקידו, יוצר באופן מלאכותי קולות שלאחר מכך "מולבשים" על הסרטון.
למשל באמצעות שיכשוך ידיים בתוך גיגית של מים, קריעת ותלישת חתיכות נייר, או נקישות של קוביות עץ על הריצפה, וזאת על מנת לדמות קולות של ציפור שמשתכשכת במים, של אייל לועס עשב, של ג'יראפה שתולשת עלים מצמרת העץ, או של זברה דוהרת.
כך שכדאי לקחת את הדברים שמוצגים בערוצים האלו בעירבון מאוד מוגבל, ולהבין כי תגליות מדעיות אמיתיות מפורסמות באמצעות מאמרים מדעיים שעוברים ביקורת אמיתים, ולא בערוצי טלוויזיה מסחריים.
מה שקרה כנראה זה שצוות הצילום נשלח לבצע את הניסוי, אך בגלל תנאי מזג אוויר טובים מדי (מים קרים, ואפקט של שבירה אטמוספירית) המסוק לא נעלם להם מאחורי הקימור כפי שהם ציפו, ולכן הם החליטו לרמות קצת על מנת שיום הצילומים הזה לא ירד לטימיון.
הסרטון הוסר כבר מזמן מערוץ דיסקברי הרשמי, כנראה לאחר שהעניין נחשף, ואפשר רק לקוות שהאחראים לתרמית הזו פוטרו.
ואם נדמה לכם שבגלל שכמה מדענים (וגם זה לא בטוח...) רימו ושיקרו, זה מוכיח שהעולם "שטוח", אז אתם כל כך לא בכיוון. זה כמו שנמצא שטוחיסט אחד שמשקר ומרמה, ונטען שזה מוכיח שכל השטוחיסטים בעולם שקרנים ורמאים.
חלק זה יושלם בקרוב.
חלק זה יושלם בקרוב.
מסוכן זו מילה יחסית, גם קרינת רנטגן מסוכנת, והקרינה ממכשיר סי-טי אינה בריאה, אך הדבר תלוי במשך הזמן שבו נחשפים לקרינה הזו.
הרבה מאוד אנשים עוברים צילומי רנטגן וצילומי סי-טי כחלק מבדיקות רפואיות שהם צריכים לעבור, והכל בסדר איתם!
חישוב שנעשה הראה כי כמות הקרינה שהאסטרונאוטים ספגו כאשר הן עברו דרך חגורות ואן אלן היה שווה ערך לשני צילומי סי-טי (CT). הדבר מגביר אמנם במידה מסויימת את הסיכוי לקבל סרטן, אך זה לא אומר שבאופן אוטומטי כל מי שסופג כמות כזו של קרינה חוטף מיד סרטן.
ישנם אזורים (כפי שרואים באיור) בהן חגורות ואן-אלן צרות יותר, ואכן באזור כזה החללית עברה בדרכה לירח וחזרה.
קצת היגיון (דבר שמאוד חסר לשטוחיסטים) אם נאס"א באמת משקרת לנו לגבי הנחיתה על הירח, למה שהיא תירה לעצמה ברגל ותספר לנו על חגורות קרינה מסוכנות שלא ניתן (לטענת השטוחיסטים) לעבור דרכן?
למה שהם יהרסו לעצמם את ההצגה?
אפשר לראות באינטרנט ניסויים שבהם שמים מיכל וואקום בצמוד למיכל עם גז צבוע, וברגע שפותחים את המחיצה ביניהם מיד הגז נשאב למיכל עם הוואקום וממלא אותו!
באופן דומה היינו מצפים שהוואקום החזק של החלל ישאב את כל האוויר של האטמוספירה (וגם אותנו) לחלל.
זה לא קורה, מה שמוכיח את הטענה שלנו שיש מעלינו כיפה קשיחה שסוגרת עלינו מלמעלה ולא מאפשרת לאוויר לברוח החוצה!
זו אכן שאלה מעניינת, אך אם לא הייתם כל כך עצלנים והייתם טורחים לחפש מידע בנושא, הייתם מוצאים את התשובה בערך תוך 5 דקות של חיפוש.
הוואקום של החלל לא מפעיל שום כוח על האטמוספירה, ולא מנסה לשאוב או לינוק אותה. הגז בניסויים שראיתם לא נשאב למיכל של הוואקום, אלא נדחף לשם ע"י לחץ הגז ששרר במיכל שבו אוחסן הגז.
בואו ננסה להבין זאת דרך מספר דוגמאות, וניסויים מחשבתיים.
נדמיין מיכל אטום המחולק במרכזו לשני חצאים באמצעות מחיצה.
בצד ימין ישנו גז, ובצד שמאל ישנו וואקום (ללא שום מולקולות). ברגע מסויים, שאותו ניתן לראות באיור - פותחים פתח במחיצה שמפרידה בין החצאים.
מה יקרה?
תוך זמן קצר הגז יזרום לצד עם הוואקום, עד שהוא ימלא בצורה שווה גם את צידו הימני, וגם את צידו השמאלי של המיכל.
אך מדוע זה קרה? האם הוואקום שאב את מולקולות הגז?
התשובה היא לא !
המולקולות במיכל הגז נעות לכל הכיוונים, מתנגשות זו עם זו ועם דפנות המיכל, ואז משנות כיוון. כאשר פתחנו פתח במחיצה, הוואקום בצד שמאל לא הפעיל שום כוח על המולקולות והן לא הרגישו אותו בשום צורה.
מה שקרה למעשה זה שהן נדחפו לצד שמאל ע"י חברותיהן - המולקולות האחרות. כאשר מולקולה כלשהי נמצאת במקרה ליד הפתח, ישנן הרבה מולקולות שמתנגשות בה ודוחפות אותה מצד ימין, ואילו בצד שמאל (שהוא ריק) אין כמעט אף מולקולה שמתנגשת בה או דוחפת אותה.
לכן, באופן טבעי אותה מולקולה תידחף שמאלה ותעבור לצד של הוואקום.
כאשר הגז יגיע למצב של שיוויון, הלחץ בצד ימין ובצד שמאל יהיה שווה, ולא תהיה למולקולות העדפה מיוחדת אם לנוע ימינה או שמאלה (הן עדיין עשויות לעבור סתם כך באקראי לצד זה או לצד אחר של המיכל).
בדומה לניסוי הקודם, נדמיין מיכל שבצידו השמאלי שורר וואקום, אך הפעם בצד הימני ישנה מולקולה אחת בודדת של גז.
מה יקרה כאשר נפתח את הפתח במחיצה?
האם המולקולה תישאב מיד לצד של הוואקום?
התשובה היא לא !
הוואקום לא יפעיל עליה שום כוח, והיא כלל לא תרגיש בו!
המולקולה תמשיך לנוע כרגיל לכל הכיוונים באופן אקראי, תתנגש בדפנות המיכל ותשנה כיוון, ואם במקרה היא תעבור ליד הפתח בזווית הנכונה, אז, ורק אז היא תעבור לצד של הוואקום (ואולי לאחר מכן תחזור שוב ימינה).
אם נמתין מספיק זמן, הסיכוי שנמצא את המולקולה בצד ימין או בצד שמאל של המיכל יהיה זהה ושווה ל 50%, היא יכולה להיות בכל אחד מהצדדים.
הסיבה היא, שלחץ אוויר גבוה נמצא בגובה נמוך, סמוך לקרקע, וככל שעולים כלפי מעלה לחץ האוויר הולך ופוחת, וישנן פחות ופחות מולקולות.
מולקולה שנמצאת בשכבות הגבוהות של האטמוספירה, בגבול החלל (למשל בגובה של 150 קילומטרים) מרגישה בעיקר את כוח המשיכה של כדור הארץ שמושך אותה כלפי מטה, הוואקום של החלל כאמור לא מפעיל עליה שום כוח.
ייתכן כי מדי פעם מולקולה שכנה תתנגש בה ותקפיץ אותה קצת כלפי למעלה, אך מהר מאוד כוח המשיכה של כדור הארץ ימשוך אותה חזרה למטה.
כמו פגז של תותח שנורה בזווית כלפי מעלה, ותוך זמן קצר יורד חזרה.
דמיינו מולקולה בודדת שמשייטת לה בחלל, היא נעה בכיוון מסויים ובמהירות מסויימת, ולפי חוקי התנועה של ניוטון היא תמשיך לנוע באותו כיוון ובאותה מהירות כל זמן שלא יופעל עליה כוח חיצוני שיגרום לה לשנות כיוון או מהירות.
הוואקום של החלל לא מפעיל עליה שום כוח ולא שואב אותה לשום מקום.
עכשיו, נגיד שאותה מולקולה עוברת במקרה ליד כדור הארץ, מה יקרה? היא תרגיש את כוח המשיכה של כדור הארץ ותתחיל להימשך לעברו.
כאשר היא תגיע, היא תתמקם בשכבה אטמוספירית התואמת למסה שלה.
אם זו מולקולה בעלת מסה גדולה, היא תתמקם בשכבה אטמוספירית נמוכה, בסמוך לקרקע, ואם היא קלת מסה (כמו מימן או הליום) היא תתמקם בשכבות האטמוספירה העליונות, הגבוהות.
ואז יגיע השטוחיסט התורן וישאל:
אבל רגע, למה היא לא נשאבת לחלל ??
למעשה שואב אבק לא שואב שום דבר.
שואב אבק יוצר לחץ אוויר נמוך בצינור "השאיבה" - אזור דליל שבו ישנן הרבה פחות מולקולות. לחץ האוויר בחדר עושה את שאר העבודה ודוחף את המולקולות שנמצאות ליד פתח השאיבה פנימה, לתוך הצינור.
כאשר המאוורר הפנימי של שואב האבק מסתובב, הוא תופס את מולקולות האוויר שלכודות בין להביו ומעיף אותן לאחור. כך נוצר מצב בו בצידו הקדמי של המאוורר - הצד אליו מחובר צינור השאיבה, ישנו לחץ אוויר נמוך, כלומר הרבה פחות מולקולות שדוחפות זו את זו ומתנגשות אחת בשנייה.
ברגע שזה קורה, לחץ האוויר הגבוה בחדר (שעוצמתו אטמוספירה אחת) דוחף פנימה את מולקולות האוויר אשר נמצאות ליד פתח צינור השאיבה, משום שלחץ האוויר הנמוך בתוך הצינור לא יכול להתנגד להן יותר.
כפי שראינו בדוגמה הראשונה עם המיכל, מולקולות אוויר שנמצאות בסמוך לפתח צינור השואב, נדחפות פנימה ע"י חברותיהן שכל הזמן מתנגשות בהן.
מולקולה שנמצאת ליד פתח הצינור תרגיש דחיפות והתנגשויות בלתי פוסקות של מולקולות אחרות שנמצאות בחדר, אך כמעט ולא תרגיש דחיפות מתוך הצינור, משום שכאמור לחץ האוויר בתוכו נמוך ואין בו כמעט מולקולות.
לכן באופן טבעי היא תנוע פנימה לתוך הצינור, עד שתגיע ללהבים של המאוורר, שידחפו גם אותה לאחור ושוב יתפנה מקום למולקולות חדשות.
כאשר מולקולות האוויר נדחפות פנימה, הן מושכות איתן גם חלקיקי אבק וליכלוך, כפי שקורה כשאנחנו נושפים על מדף מאובק וגורמים לאבק לעוף משם.
אם נשים את כף ידינו על פתח של צינור שואב האבק, נרגיש כאילו היא "נשאבת" פנימה, אך התחושה מטעה והיד שלנו לא נשאבת לשום מקום.
מעל כל אחד מאיתנו ישנו אוקיאנוס של אוויר (בגובה של קרוב ל 100 קילומטרים) שלוחץ על גופנו מכל הכיוונים, דוחס ומועך אותו.
אנחנו רגילים למצב הזה, נולדנו אליו, ולכן איננו מרגישים זאת.
אך כאשר אנו שמים את כף היד על פתח צינור היניקה של השואב, פתאום אזור זה של כף ידינו מפסיק לחוש את לחץ האוויר שדוחס אותו - מה שגורם לחלק זה של הגוף לנסות להתנפח, וזו "השאיבה" המדומה שאנחנו מרגישים.
אם ראיתם סרטונים של בלוני מזג אוויר אשר משוחררים לאטמוספירה, בטח ראיתם כי כאשר הם נמצאים בגובה הקרקע הם נראים מאוד רפויים, ומידלדלים, כאילו אין בהם כמעט גז. אך ככל שהם עולים בגובה הם הולכים ומתנפחים, עד שלבסוף הם מקבלים צורה עגולה ויפה.
הסיבה לכך היא שבגובה רב אין כמעט לחץ אוויר (כמו המצב ששורר בצינור של שואב האבק) ולכן לחץ הגז בתוך הבלון כבר מספיק חזק שהוא מצליח לדחוף את דפנות הבלון כלפי חוץ, ונותן להן צורה עגולה ויציבה.
משום שבחלל אין כנגד מה לדחוף, הן לא יכולות לנוע שם והכל פייק!
לטענת השטוחיסט חלליות לא יכולות לנוע בחלל, משום שאין למנוע הרקטי כנגד מה לדחוף את הגזים שלהן, למשל קיר או אוויר... אחת הדוגמאות שהוא מציג היא רחפן שמרחף מעל חתיכת קרטון, וכאשר שומטים את הקרטון או מורידים אותו כלפי מטה מיד הרחפן צונח למטה.
לא ברור מה בדיוק השטוחיסט רצה להראות עם דוגמת הרחפן, האם הוא טוען שרחפנים יכולים לטוס רק מעל משטח מוצק שמונח מתחתיהם?
הרי אנחנו יודעים שמסוקים ורחפנים טסים גם בגובה של 10 ק"מ, הרחק מעל הקרקע, והרחק מכל משטח מוצק שאפשר לדחוף כנגדו...
מה שרואים בסרטון הוא בסך הכל אפקט "כרית אוויר", רחפות משתמשות באפקט דומה כדי לרחף ולנוע מעל משטחי מים או מעל קרקע מוצקה.
מנועי הרחפן בסרטון פועלים בטורים נמוכים (סל"ד נמוך) ולכן הוא מצליח לרחף רק בעזרת "כרית אוויר" שנוצרת בינו ובין הקרטון. כאשר מסלקים את הקרטון מתחתיו הוא מיד יורד למטה, כי במהירות הנמוכה שבה הלהבים שלו מסתובבים הם לא מצליחים ליצור מספיק עילוי כדי להחזיק אותו באוויר.
כמובן שאם המפעיל היה מעלה טורים וגורם למנוע להתאמץ קצת יותר, וללהבים להסתובב מהר יותר, הרחפן היה עולה גם לגובה 200 מטרים ללא שום קושי גם ללא קרטון שמונח תחתיו.
בניגוד לטענת השטוחיסט, כדי שטיל או רקטה ינועו בחלל הם לא זקוקים לקיר, אוויר או כל משטח חיצוני כדי לדחוף נגדו את הגזים שנפלטים מהמנוע.
מספיק שהגזים נפלטים מהמנוע לאחור, גם בריק של החלל, בכדי ליצור כוח שיהדוף את החללית או הטיל לכיוון הנגדי.
ננסה להבין זאת באופן מוחשי, דרך מספר דוגמאות אינטואיטיביות.
נדמיין תותח שמרחף בחלל, וברגע מסויים יורה פגז.
מה שיקרה זה שהפגז יעוף קדימה, וגם התותח עצמו יחל לנוע בכיוון ההפוך, במהירות פחותה התלוייה במסתו יחסית למסה של הפגז.
הנה יש לנו דוגמה יפה אשר מראה לנו כי תנועה כן יכולה להיווצר בחלל גם אם אין שום גוף או משטח חיצוני שניתן להדוף או לדחוף נגדו.
לקורא הקטנוני שיטען כי תותח לא יכול לירות בחלל כי אין שם חמצן, ישנם תותחים שיכולים לירות גם בחלל, מטען הנפץ שלהם שהודף את הפגז מכיל חמצן.
דוגמה נוספת, חללית וכדור מתכת מחוברים יחד באמצעות קפיץ דרוך (מכווץ), ובשלב כלשהו משחררים את הקפיץ. כאשר הקפיץ משתחרר הוא הודף את החללית ואת כדור מתכת לשני כיוונים הפוכים.
אם מסת החללית (יחד עם הקפיץ שמחובר אליה) שווה למסה של כדור המתכת, אז שניהם יחלו לנוע באותה מהירות, לשני כיוונים הפוכים. החללית לצד אחד, והכדור לצד השני.
שוב יש לנו דוגמה שגם השטוחיסטים יסכימו איתה, שמראה כי תנועה יכולה להיווצר בחלל גם ללא שום משטח חיצוני שניתן להדוף נגדו.
באופן דומה, גם חללית שמפעילה את המנוע הרקטי שלה, נוע תנוע.
אין שום הבדל עקרוני בין פגז שנורה מתותח, או כדור מתכת שנהדף לאחור וגרמו ליצירת תנועה בחלל, ובין גזים לוהטים שנהדפים לאחור ממנוע החללית.
הגזים נהדפים לאחור, ולכן הם דוחפים את החללית קדימה.
(אפשר לדמות את חלקיקי הגז (האטומים) שנהדפים לאחור, למיליארדי כדורי מתכת זעירים הנורים מהמנוע הרקטי של החללית לאחור. בדומה לפגז התותח, גם הם יהדפו את החללית לכיוון הנגדי, כלומר קדימה)
השטוחיסטים מציגים ניסוי, שלטענתם מוכיח כי לא ניתן ליצור תנועה בוואקום של החלל. תחילה הם מראים כיצד מכונית צעצוע נעה קדימה כאשר משחררים פייה של בלון שמחובר אליה, והאוויר שיוצא ממנו (דרך קשית שתייה) הודף את המכונית קדימה, בכיוון נגדי לכיוון יציאת האוויר.
לאחר מכן הם מפעילים שואב אבק בסמוך לחלקה האחורה של המכונית, וחוזרים על הניסוי פעם נוספת, אך הפעם המכונית לא זזה.
המסקנה שלהם היא כי הוואקום ששואב האבק יצר, מנע מהמכונית לנוע.
לא הוואקום שנוצר מאחורי המכונית מנע ממנה לנוע.
מה שמנע ממנה לנוע קדימה הוא זרם האוויר שנוצר בסמוך לפיית השואב, שמשך את המכונית לאחור, בכוח ששווה לכוח שיצר האוויר שיצא מהבלון.
ניתן לראות באינטרנט סרטונים של מטוסים הנוחתים מול רוח מאוד חזקה, ונראה כאילו הם עומדים במקום ויורדים למסלול הנחיתה אנכית לגמרי כמו מסוק.
כלומר עוצמת משב הרוח שנשבה מולם, הייתה שווה לעוצמת הדחף של מנועי המטוס, ולכן יחסית לקרקע נראה כאילו הם עומדים באוויר.
המטוס לא נע קדימה, למרות שלא היה שום וואקום באזור.
נחזור לניסוי של השטוחיסטים:
פיית שואב האבק בתמונה הודגשה בצבע בהיר, משום שבסרטון היה קשה להבחין בה על הרקע הכהה מאחור.
כאמור כאשר ספינות מתרחקות מאיתנו לעבר האופק, הן הולכות ונעלמות מלמטה למעלה, דבר שתואם באופן מושלם למודל של עולם כדורי, ולקימור של מים שמסתיר אותן יותר ויותר, החל מחלקן התחתון.
בואו נראה כמה דוגמאות.
מה רואים בתמונות
בשתי התמונות הראשונות ניתן לראות ספינת תדלוק של הצי האמריקאי (תפקידה לתדלק ספינות אחרות, בדומה למטוס תדלוק רק בים) וכפי שניתן לראות כמעט מחצית מהגוף המרכזי של הספינה מוסתר ע"י קימור של מים!
בתמונה השלישית אפשר לראות את אותה ספינה מקרוב, וניתן להשוות אותה לתמונות הקודמות ולהבין עד כמה משמעותי החלק שמוסתר ע"י הקימור.
(התמונות הן צילום מסך מתוך סרטון יוטיוב)
אטימות של שטוחיסטים
בתמונות ניתן לראות בבירור את קימור המים שמסתיר את הספינה, אבל כמובן שזה לא משכנע את השטוחיסטים.
שטוחיסטים הם אנשים מאוד מיוחדים (ולא במובן החיובי של המילה) גם אם תדחוף להם את המציאות מול הפרצוף הם ימשיכו להתכחש אליה ויטענו שזה שקר, או ימציאו תירוץ מטופש כלשהו כמו "פרספקטיבה", מילת קסם שהם כל כך אוהבים לדקלם בלי שום קשר לסיטואציה או למה שמראים להם.
דוגמא נוספת
שוב תמונות של ספינת תדלוק של הצי האמריקאי (צילום מסך מתוך סרטון יוטיוב) בתמונה הראשונה ניתן לראות צילום מוגדל של הספינה שנעשה בעזרת טלסקופ, כאשר היא נמצאת במרחק של עשרות קילומטרים מהצלם.
בצילום השני אפשר לראות את אותה ספינה מקרוב כאשר היא עוגנת בנמל, ושוב אפשר להשוות זאת לצילום הראשון, ולראות עד כמה משמעותי החלק של הספינה שמוסתר מאחורי הקימור.
משום שהספינה נמצאת במרחק של כמה קילומטרים מהצלם, ישנה השפעה חזקה של האטמוספירה ולכן התמונה מטושטשת למדי.
על מנת להקל על ההשוואה, נוספו לתמונות תוויות ממוספרות המאפשרות להשוות ביתר קלות בין חלקי הספינה, ולהבין על איזה חלק של הספינה מסתכלים ואיזה חלק מוסתר מתחת לקימור.
הטלסקופ שבעזרתו נעשו התצפיות שנראה עוד רגע, כאמור מגובה 40 מטרים.
תצפית ממקום גבוה
שוב צילום מסך מסרטון יוטיוב, וכפי שאפשר לראות לראות התצפית בוצעה מגובה של 40 מטרים מעל פני הים, מעבר לכל גל שעשוי להסתיר את הספינה.
גם צילום זה נעשה מאותה נקודת תצפית, מגובה של 40 מטרים.
במפה ניתן לראות את המסלול שהספינות עברו, ואת מיקומו של הצופה. התצפית התחילה כאשר הספינה הייתה במרחק של כ 30 ק"מ מנקודת התצפית, והסתיימה כאשר הספינה התרחקה למרחק של כ 40 ק"מ מנקודת התצפית, אז היא כבר כמעט נעלמה לחלוטין מתחת לקימור.
אם המשוכות מדמות את פני הים, והמשוכה האחרונה עם הספינה מדמה את המים הרחוקים שנמצאים הרחק באופק, אז הספינה תיראה תמיד (כי היא צפה על פני המים) והמשוכות לעולם לא יסתירו אותה, בשום מצב!
בניגוד להדגמה המטעה ומוליכת השולל של השטוחיסטים, הספינה תמיד תהיה ממוקמת מעל המשוכה האחרונה, ואף פעם לא תרד למטה ממנה.
שהרי המשוכה מדמה את פני המים, וכידוע ספינות לרוב צפות על פני המים ולא שוקעות מתחת להם, אלא אם הן איזה סוג של צוללת...
חלק זה יושלם בקרוב.
הדבר מוכיח שהיא נעלמה בגלל פרספקטיבה !
ולא בגלל שהעולם כדור !!
וואו... שטוחיסטים...
אף אחד לא טען שבעולם שטוח ספינות ועצמים רחוקים לא יכולים להיעלם באופק כאשר הם כבר רחוקים וקטנים מדי מכדי שניתן יהיה להבחין בהם בעין!
הטענה היא אחרת לגמרי!
הטענה היא שכאשר חלק משמעותי של אובייקט רחוק כמו ספינה או בניין שקע מתחת לאופק, שום זום ושום הגדלה לא יעלו אותו חזרה למעלה!
בעולם שטוח, תצפית דרך טלסקופ חזק על ספינה או בניין שנעלמו מתחת לאופק הייתה אמורה להעלות אותם מיד חזרה למעלה (כך שנראה יותר מהחלק המוסתר) משום שהדבר שקול למצב בו התקרבנו אליהם פיזית.
בואו נראה דוגמא אחת מתוך רבות שאפשר למצוא לתצפית כזו במציאות.
מבט לאופק בלי זום, לא מבחינים בספינה שנמצאת שם.
מתחילים לבצע זום, ניתן להבחין בקושי רב בגבשושית קטנה שהיא הספינה.
ממשיכים להגדיל, עכשיו כבר ניתן לראות את הספינה דיי בבירור, ואף לזהות בצורה דיי ברורה את החלק שנמצא מעל האופק.
זום חזק יותר.
עכשיו כבר רואים בצורה ברורה את החלק של הספינה שנמצא מעל האופק.
זום עוד יותר חזק.
הספינה גדולה יותר, אך החלק שהיה מוסתר מתחת לאופק נשאר מוסתר.
זום מקסימלי.
ושוב, הספינה גדלה, אך נשארה שקועה באותה המידה בדיוק.
בניגוד גמור לתצפית בעולם שטוח, שם היינו אמורים לראות את הספינה עולה ועולה מעל האופק ככל שהזום חזק יותר.
זום כפול 2 למשל, שקול למצב בו התקרבנו לספינה פי 2, וזום כפול 4 שקול למצב בו צימצמנו את המרחק לספינה פי 4, למשל מ 40 ק"מ ל 10 ק"מ.
על פי גודלה של הספינה בתמונות בוצעה כאן הגדלה של פי כמה עשרות לפחות, הדבר שקול למצב בו צימצמנו את המרחק אליה פי עשרות! בעולם שטוח, כל הגדלה כזו הייתה אמורה לעלות את הספינה עוד ועוד מעל האופק.
העובדה שגם לאחר זום חזק הספינה נשארת שקועה, מוכיח חד משמעית כי היא מוסתרת מאחורי קימור אמיתי של מים, וכי אין לדבר שום קשר לפרספקטיבה, או לכל קישקוש שטוחיסטי אחר.
זו הסיבה לכך שספינות רחוקות נעלמות. כי כל שהן מתרחקות מאיתנו, כך המים לפניהן עולים בגובה, ומסתירים יותר ויותר את חלקן התחתון, עד שהן נעלמות לגמרי!
המים הרחוקים נראים גבוהים יותר משום שאנו מביטים בהם מלמעלה, קוראים לזה פרספקטיבה (נקודת מבט, האופן בו אנו רואים נוף וגופים תלת מימדיים).
אפשר רק לקוות שאפילו השטוחיסטים מבינים שהמים לא באמת עולים בגובה, אלא רק נראים גבוהים יותר. אך בעולם שטוח בו פני הים שטוחים וישרים, הם לעולם לא יסתירו ספינה שצפה מעליהם!
בואו נראה הדגמה מוחשית יותר.
זוהי תמונה דמיונית, מתוך עולם שטוח בו פני הים שטוחים וישרים.
ככל שהמים רחוקים יותר, כך הם נראים גבוהים יותר. אך הם לעולם לא יסתירו ספינה שצפה מעליהם, זאת מהסיבה הפשוטה שכפי שהמים עולים בגובה, כך גם הספינה עצמה עולה באותה המידה בדיוק!
לכן היא לעולם לא תוסתר על ידם, אלא רק תלך ותקטן בגודל עד שלבסוף כבר לא נוכל להבחין בה בעין.
את אותה תופעה בדיוק נראה גם אם נניח ספינות צעצוע במרחקים שונים על גבי שולחן עץ גדול ושטוח. נראה כי ככל שאנחנו מסתכלים רחוק יותר, כך משטח העץ העליון של השולחן נראה כאילו הוא גבוה יותר, למרות שאנו יודעים שהשולחן שטוח לחלוטין וכי גם חלקו הקרוב וגם חלקו הרחוק נמצאים באותו הגובה בדיוק.
גם כאן, הספינה עולה כלפי מעלה באותה מידה בדיוק כמו משטח העץ, ולכן השולחן לעולם לא יסתיר אותה, אלא היא רק תלך ותקטן בגודלה.
כאמור הבדלי הגובה נגרמים עקב פרספקטיבה, משום שאנו מביטים על המשטח מלמעלה. אך אם נביט על השולחן מגובה פני השטח העליונים שלו (מגובה השולחן) הבדלי הגובה יעלמו, וגם השולחן וגם הספינות יראו באותו הגובה בדיוק.
גם בעולם שטוח, אם נמקם מצלמה בגובה פני הים כך שחצי מעדשת המצלמה נמצאת מתחת למים, וחצי ממנה מעל המים, הבדלי הגובה יעלמו, וגם ספינות קרובות וגם ספינות רחוקות ייראו באותו הגובה בדיוק. השינוי היחיד יהיה גודלה של הספינה שילך ויקטן ככל שהיא רחוקה יותר.
ספינות רחוקות אכן נמצאות בהטייה מהצופה והלאה (בציר Z, ציר העומק), אך ההטייה היא כל כך קטנה, שאין לצופה שום דרך להבחין בה.
בואו נניח כי הספינה נמצאת במרחק של 40 ק"מ מהצופה (במרחק כזה היא כבר תהיה כמעט לגמרי שקועה מתחת לאופק). משום שהיקף כדור הארץ הוא כ 40 אלף קילומטר, זה אומר שהמרחק בין הצופה לספינה הוא כאלפית מהיקף כדה"א.
אלפית מ 360 מעלות (סיבוב שלם סביב כדור הארץ) היא 0.36 מעלה, כלומר במרחק זה הספינה נמצאת בהטייה מזערית של שליש המעלה ביחס לצופה!
חישוב טריגונומטרי מהיר (בעזרת פונקציית סינוס, והתחשבות בזווית ההטייה) מראה כי אם גובה תורן הספינה בתמונה או בעינית הטלסקופ הוא כ 200 פיקסלים, הדבר יתבטא בהבדל של פחות מפיקסל בודד בתמונה!
הוסיפו לכך את העובדה שבמרחק כזה הספינה:
לאור זאת, אתם באמת חושבים שתוכלו להבחין בהטייה המזערית של הספינה?
או בקיצור הזעיר של גובה הספינה והתורן כתוצאה מכך?
חישבו שוב.
לא, יש לכם טעות.
בכל יום (24 שעות) כדור הארץ מסתובב קצת יותר מ 360 מעלות סביב צירו. למעשה הוא מבצע כמעט עוד מעלה שלמה נוספת (0.9856 מעלה) וסך הכל כמעט 361 מעלות בכל יום.
המעלה הנוספת הזו הולכת ומצטברת בכל יום, כך שתמיד בשעת צהריים הצופה יראה את השמש בשיא גובהה בשמיים, ולאחר כחצי שנה (182.628 יום בקירוב) המעלה הנוספת הזו מצטברת ל 180 מעלות, כך שעדיין הצופה יראה את השמש בשיא גובהה בשמיים בשעת צהריים.
ראו את האיור הבא לשם המחשה:
כאשר בני האדם הקדומים שחיו לפני אלפי שנים החליטו מה תיחשב יממה (24 שעות) הם קבעו כי יממה תהיה הזמן שעובר מהרגע בו השמש נמצאת בשיא גובהה בשמיים, ועד הרגע שבו היא נמצאת בשיא גובהה ביום למחרת.
כאשר הם קבעו זאת הם לא ידעו דבר לגבי סיבוב כדור הארץ סביב השמש וסביב צירו, אך משום שהם קבעו את זמן היממה לפי מיקום השמש בשמיים, מבלי להיות מודעים לכך הם בעצם קבעו כי יממה תהיה הזמן שבו כדור הארץ מבצע סיבוב של 361 מעלות בקירוב סביב צירו.
הערה צדדית
באיור רואים את כדור הארץ "מלמעלה", כלומר מביטים לעבר הקוטב הצפוני שם עובר ציר הסיבוב של כדור הארץ. הגוש הלבן קרוב למרכז הוא גרינלנד (אשר אינה נחשבת יבשת, אלא מוגדרת כאי הגדול ביותר בעולם).
במציאות, גם במרכז ישנו גוש קרח גדול (הקוטב הצפוני) והסיבה לכך שאיננו רואים את הקרח הזה באיור היא שהקרח בקוטב הצפוני צף על פני המים (בניגוד לקוטב הדרומי, שם הקרח יושב על יבשה, על קרקע מוצקה) ולרוב נהוג במפות ובמודלים תלת מימדיים של כדור הארץ לא להציג קרח צף.
קרח אשר צף על פני המים נוטה להשתנות במהירות בצורתו ובגודלו, כך שמפה שתציג את הקרח הזה לא תהיה מעודכנת תוך מספר חודשים, ויהיה צורך לעדכן אותה שוב ושוב בתדירות גבוהה.
לכן פשוט מוותרים על הצגה של הקרח הזה במפות.
איך יודעים שהוא באמת בחלל אם אין אף צילום שלו??
עלות שיגורו של לוויין לחלל היא עשרות ומאות מיליוני דולרים!
מה נראה לכם, שעל כל לוויין שמשוגר לחלל ישגרו לוויין נוסף שעלותו עוד כמה עשרות מיליוני דולרים, שיצלם אותו מהצד רק כדי שתהיו מרוצים מעצמכם? לווין נשלח לחלל כדי לעשות עבודה, לא כדי להיות דוגמן.
יודעים שהלוויין בחלל כי הוא עושה את העבודה שלשמה הוא נשלח לשם!
הוא מגיב לפקודות, ושולח נתונים וצילומים לחדר הבקרה בדיוק כפי שהוא תוכנן לעשות. כמו כן הזמן שלוקח לאותות ופקודות להגיע אליו, והזמן שעובר עד שמתקבלת ממנו תשובה, תואמים בדיוק לגובה שבו הוא אמור להיות.
כאשר נאס"א וסוכנויות החלל מציגות תמונות אילוסטרציה של לוויין, הן לא מסתירות זאת, וכותבות בצורה ברורה כי זוהי רק הדמייה.
קונספט של אמן עבור הלוויין.
קונספט של אמן.
הדמיית מחשב שנעשתה ע"י אמן.
זה לא הגיוני !
המרחק הממוצע בין לוויינים בחלל הוא מאות קילומטרים!
גודלו של לוויין ממוצע הוא גודלה של מכונית, או מיניבוס בינוני.
אם בטיסה בגובה של 10 ק"מ במטוס נוסעים אינכם מצליחים לראות מכוניות שנוסעות בכבישים למטה, מדוע אתם מצפים שלוויין יצליח לראות לוויינים אחרים באותו הגודל שמרוחקים מאות קילומטרים ממנו?
זה כמו אדם שיושב ביציע של מגרש פוטבול, ומתלונן שהוא לא רואה אפילו נמלה אחת על הדשא למרות שסיפרו לו שמאות נמלים מסתובבות שם!
אכן יש בחלל אלפי לווינים (קרוב ל 10 אלף) אך הם מפוזרים בשכבות רבות, בגבהים שונים, החל מגובה של 300 ק"מ ועד גובה של אלפי ועשרות אלפי קילומטרים. כל אחד נע במסלול אחר, ובזווית שונה סביב כדור הארץ.
חישוב פשוט מראה כי המרחק הממוצע ביניהם הוא מאות קילומטרים.
פרמטר נוסף הוא זמן החשיפה.
כאשר מצלמה מצלמת גוף בהיר כמו כדור הארץ, תחנת החלל או הירח, באופן אוטומטי הצמצם שלה נסגר (זמן חשיפה במצלמות דיגיטליות) וזאת בכדי שהתמונה לא תהיה רווייה.
סגירת הצמצם גורמת לכך שגופים קטנים ופחות בהירים לא ייקלטו בחיישן, ולכן גם אם ישנם לוויינים ברקע הם לא יופיעו בתמונה.
נסו לצאת החוצה בלילה בהיר, לעמוד מתחת לפנס רחוב ולצלם את הכוכבים בשמיים כאשר פנס הרחוב ממוקם באמצע הפריים. אם תצליחו לראות כוכבים בתמונה תקבלו פרס.
גם בעין שלנו ישנו צמצם, ששמו אישון. אם תביטו בלילה על אור חזק של פנס למשך מספר שניות, ומיד לאחר מכן תרימו עיניים, תביטו לשמיים ותנסו לראות את הכוכבים, לא תצליחו לראות אותם (אולי רק את הבהירים ביותר).
האור החזק של הפנס גורם לאישון להיסגר (להיצטמצם), ורק לאחר מספר דקות כשהוא יתרחב שוב תוכלו להבחין בכוכבים.
חלק זה יושלם בקרוב.
והרי כל פינגווין יודע שתחנת המחקר הזו נמצאת בכלל בקו רוחב 90 דרום, בחלק הדרומי ביותר של כדור הארץ! בדיוק על ציר הסיבוב של כדור הארץ המדומיין!
איך זה ייתכן? מה הם מנסים להסתיר מאיתנו?
סוף סוף אתם מעלים שאלה מעניינת שיש בה גם קצת אתגר, אך אם לא הייתם כל כך עצלנים, ובמקום לקפוץ ישר למסקנות קונספירטיביות ("כולם משקרים לנו! כולם מרמים אותנו!!") הייתם מנסים לחקור קצת את העניין, הייתם מגלים שיש לכך תשובה והיא דיי פשוטה.
גם גוגל ארץ' וגם גוגל מפות משתמשים במה שנקרא "הקרנת מרקטור". זוהי שיטה שפותחה והוצגה בשנת 1569 ע"י אדון גרארדוס מרקטור, והיא מאפשרת להציג את כדור הארץ בתור מפה שטוחה ומאוד נוחה לשימוש, בעיקר עבור ימאים.
בשל מגבלות של שיטה זו שמיד נפרט ונסביר, לא ניתן להציג מקומות ואתרים הנמצאים בין קו רוחב 85 ל 90 מעלות בצפון ובדרום (כלומר בסמוך לציר הסיבוב של כדור הארץ).
לכן, גם בגוגל מפות, גם בגוגל ארץ' וגם ברוב האטלסים והמפות בעולם (המבוססים על הקרנת מרקטור, או על ווריציות כאלו ואחרות שלה) המפה נחתכת למעלה ולמטה באזור קו רוחב 85 מעלות והלאה.
מיד נסביר כיצד פועלת הקרנת מרקטור, אך לפני כן כמה דברים.
יתרונות
היתרון הגדול של מפה המבוססת על הקרנת מרקטור הוא שהיא מאוד נוחה לשימוש בעיקר עבור ניווט ימי, משום שקווי האורך והרוחב בה ישרים לכל אורכם, ושומרים בעיקביות על זווית של 90 מעלות ביניהם.
הדבר מאפשר לימאים לשרטט קו ישר בין נקודת המוצא ובין היעד שאליו רוצים להגיע, ופשוט להפליג לעבר היעד על פי הזווית שהקו מראה.
(חשוב לציין שזהו אינו הנתיב הקצר ביותר בין נקודת המוצא ליעד)
חסרונות
החיסרון המרכזי של הקרנת מרקטור הוא שהיא מעוותת מאוד את תוואי הקרקע ואת קווי המתאר של יבשות ומדינות ככל שמתקרבים לאזור הקטבים.
באזור קו המשווה (קו רוחב 0) לא קיים עיוות בכלל, אך ככל שעולים למעלה לכיוון הקוטב הצפוני, או יורדים למטה לעבר הקוטב הדרומי, כך העיוות הולך וגובר, עד שמעבר לקו רוחב 85 מעלות (למעלה בצפון, ולמטה בדרום) העיוות נעשה כבר כל כך גדול, עד שנהוג פשוט לחתוך שם את המפה ולא להציג את מה שמעבר אליו (כלומר כל אתר בין קו רוחב 85 מעלות ל 90 מעלות לא יוצג במפה).
(למעשה בקו רוחב 90 צפון ו 90 דרום העיוות הוא כבר אינסופי)
נחזור לענייננו
הסיבה לכך שגוגל ארץ' מציג אתרים כמו תחנת המחקר אמונדסן-סקוט על קו רוחב 85 דרום במקום במיקום האמיתי (90 דרום במקרה זה) היא שהמיקום של אתרים אלו על מפה שטוחה (המבוססת על הקרנת מרקטור) שואף לאינסוף, ולכן אין שום דרך מעשית להציג אותם במיקומם האמיתי.
שאלה טובה, אכן הקרנת מרקטור מתייחסת למפה שטוחה של כדור הארץ, ולכן היא לא הייתה אמורה להשפיע בשום צורה על מודל כדורי ותלת מימדי של העולם שמוצג בגוגל ארץ', אז מדוע בכל זאת יש השפעה?
קשה למצוא התייחסות ספציפית לעניין הזה באינטרנט, אך ההסבר הסביר ביותר הוא שחברת גוגל פשוט רצתה להימנע מסירבול מיותר, ולא רצתה ליצור של שני מסדי נתונים נפרדים - אחד עבור גוגל מפות ואחד עבור גוגל ארץ'.
(כל מסד נתונים כזה יושב על חוות שרתים שצורכת הרבה מאוד חשמל ואנרגיה, וגם תורמת לזיהום האוויר ולהתחממות כדור הארץ)
לכן, גוגל בחרה כנראה ליצור מסד נתונים אחד שמכיל מאות מליוני קאורדינטות (מיקומים) של מדינות, ערים, בתי מלון, אתרי נופש, בניינים, מוסדות לימוד, רחובות וכדומה, וממנו גוגל ארץ' וגוגל מפות שואבים את המידע שמוצג למשתמש לגבי מיקומים של אתרים ומקומות שהוא חיפש.
כך, כאשר מסד הנתונים מתעדכן (למשל נבנה בניין חדש בדובאי ועידכנו את מיקומו במפה) העדכון עובר אוטומטית גם לגוגל מפות וגם לגוגל ארץ'. ומשום ששירות גוגל מפות מבוסס על הקרנת מרקטור, אז המגבלות והחסרונות של מפה המבוססת של שיטה זו עוברים בתורשה גם לשירות גוגל ארץ'.
כנראה לא היה שווה להם להשקיע כל כך הרבה מאמץ (וסירבול נוסף) על הקמת מסד נתונים נפרד עבור גוגל ארץ', וזאת בעבור כמה אתרים בודדים בקוטב הדרומי ובקוטב הצפוני שכמעט אפשר לספור אותם על יד אחת.
אפשר למצוא לכך מספר איזכורים באינטרנט, למשל כאן:
תרגום מקוצר:
"הכנת מידע ומפות להצגה בגוגל ארץ'"
"גוגל ארץ' (כמו גם גוגל מפות, וכדור הארץ הוירטואלי של מיקרוסופט) משתמש בהקרנת מרקטור"
להלן איור שמדגים כיצד הקרנת מרקטור עובדת:
מקור אור, והקרנה על גליל
האיור מציג את הדרך שבה בדרך כלל מוסברת הקרנת מרקטור.
דמיינו גליל אנכי העוטף את כדור הארץ וצמוד אליו בקו המשווה, ובמרכז הכדור (שהינו בעל מעטפת חצי שקופה) ישנו מקור אור או נורה המפזרת קרני אור לכל הכיוונים, ומקרינה (וצורבת) את מפת כדור הארץ על גבי הגליל.
לאחר מכן פותחים את הגליל, ופורשים אותו למפה שטוחה.
כדור מתנפח בתוך גליל
באחד האתרים נכתב כי דרך מדוייקת יותר לתאר את הקרנת מרקטור, היא לדמיין כי כדור הארץ הוא בלון כדורי שהוכנס לתוך גליל (בדיוק כפי שמופיע באיור) ואז מתחילים לנפח אותו, ומה שנצמד ונדבק לגליל זו המפה.
למשל אם ניפחנו את הבלון עוד ועוד, עד שבשלב מסויים העיר פריז (בצרפת) נצמדה ונידבקה לגליל, אז זה המיקום שבו היא תופיע גם במפה.
אתרים באזור הקטבים
כפי שאפשר לראות באיור, כדי להקרין על הגליל אתרים ומקומות הנמצאים באזור קו רוחב 90 מעלות, נצטרך גליל מאוד מאוד ארוך... ואת קו רוחב 90 עצמו לא ניתן בכלל להציג משום שהוא מקביל לגליל ולעולם לא יגיע אליו.
גם בשיטת הבלון המתנפח, הקצה העליון והקצה התחתון של הבלון (המדמים את הקוטב הצפוני והדרומי) לעולם לא יגיעו לגליל ולא יצמדו אליו.
כלומר במפה המצויירת לפי הקרנת מרקטור לא ניתן להציג אתרים הנמצאים מעבר לקו רוחב 85 (גם למעלה וגם למטה) משום שהם כבר נעשים מתוחים ומעוותים מדי, ונצטרך מפה בגודל כמעט אינסופי כדי להציג אותם.
הערות טכניות
האיור נועד רק להדגים את העיקרון והוא מאוד לא מדוייק. בין היתר בכדי שיתאפשר להכניס את כל האלמנטים לרוחב הדף בלי לעוות אותם יותר מדי.
למשל, פרט לשני הקווים האדומים המסומנים כ 85 מעלות ו 90 מעלות שאכן צויירו בזווית האמיתית, שאר הקווים אינם באמת מצביעים לזווית בה הם אמורים להיות, זו המופיעה בצד ימין של המפה המלבנית.
כמו כן, ההסבר שניתן כאן אינו מדוייק ב 100%, אך הוא מספיק מדוייק בכדי להבין את העיקרון. הקרנת מרקטור אמיתית נבנית על פי נוסחאות מתמטיות וטבלאות לוגריתמיות, ומי שרוצה להעמיק בנושא מוזמן לחפש מידע נוסף דרך גוגל ודרך סרטוני יוטיוב (עדיף באנגלית, משום שהמידע בעברית בנושא דל מאוד).
כפי שהוסבר קודם, הקרנת מרקטור יוצרת עיוותים הולכים וגדלים ככל שמתקרבים לכיוון הקטבים (למעלה בצפון, או למטה בדרום).
בואו נראה דוגמא לכך:
בשתי המפות, שהן מפות סטנדרטיות לחלוטין שניתן למצוא רבות כמותן באינטרנט, ניתן לראות את העיוות הגדול שהקרנת מרקטור יוצרת.
גרינלנד (שאינה יבשת, אלא מוגדרת בתור האי הגדול ביותר בעולם) מוצגת במפה כאילו היא גדולה יותר מכל יבשת אפריקה!
ומה במציאות?
במציאות יבשת אפריקה פי 14 יותר גדולה מאשר גרינלנד!
אך משום שגרינלנד קרובה יותר לקוטב הצפוני, הקרנת מרקטור גורמת לה "להתנפח" ולהיראות (באופן אבסורדי לחלוטין) כאילו היא גדולה יותר.
הדבר מוכיח שהיא נתקלה בכיפת השמיים הקשיחה שמקיפה את העולם השטוח, שמהווה מחסום שאף אחד לא יכול לעבור אותו!
פגיעה במחסום
שטוחיסטים יקרים, הטיעון שלכם פשוט מגוחך.
אם הרקטה באמת הייתה נתקלת ב"כיפה קשיחה" במהירות העל קולית של אלפי קמ"ש שבה היא טסה, היא הייתה אמורה להתרסק לחתיכות ולא סתם "לעצור" במקום בכזו שלווה!
דמיינו טיל שפוגע בקיר בטון במהירות של אלפי קמ"ש, אתם באמת חושבים שהוא פשוט יעצור במקומו ויישאר שלם??
הקרקע ברקע
בגובה שבו הרקטה נמצאת כאשר הסחרור נפסק, הקרקע נמצאת כל כך רחוק למטה שלא ניתן בשום אופן להסיק לפיה באיזו מהירות הרקטה טסה.
גם כשאנחנו נוסעים בכביש ראשי במהירות של 90 קמ"ש, ומסתכלים על הר רחוק שנמצא מאחורינו (לא בזמן שאנחנו על ההגה כמובן!) נראה כאילו הוא לא משתנה ונשאר בדיוק באותו הגודל.
מבט על רקע רחוק ממש לא יכול לספק אינדיקציה אמינה לגבי מהירות.
בנוסף, הסחרור נפסק בשלב שבו הרקטה הגיעה למסלול המתוכנן שבו היא צריכה לשחרר את הלוויין שהיא נושאת, ולכן הגיוני מאוד שבשלב זה המנוע הרקטי שלה הפסיק לפעול ולכן הרקטה הפסיקה להאיץ.
גם הפסקת התאוצה עשוייה ליצור אשלייה לפיה הרקטה כביכול "נעצרה".
עצירת הסחרור
סחרור הרקטה לא נפסק בגלל פגיעה באיזו "כיפה קשיחה" דמיונית שהמצאתם, אלא בשל מנגנון בשם "יו-יו דה-ספין" אשר משמש לעצירת הסחרור ברבים משיגורי הלוויינים לחלל.
כאשר הרקטה משוגרת ישנם סנפירים קטנים (כנפונים) שמוטים בזווית קטנה הצידה וגורמים לה להסתחרר במהירות על מנת לספק לה יציבות, בדומה לכדור רובה אשר מסתחרר במעופו עקב חריצים לולייניים שישנם בתוך הקנה.
כאשר הרקטה מגיעה לגובה הרצוי, יש לעצור (או לפחות להפחית למינימום) את הסחרור על מנת שניתן יהיה לשחרר את הלוויין בביטחה. לא ניתן להשתמש בכנפונים בשלב זה משום שבגובה הרב שבו הרקטה נמצאת כבר כמעט אין אוויר ולכן הפעלת הכנפונים לא תועיל.
לכן, כדי לעצור את הסחרור משתמשים במנגנון "יו-יו לביטול סחרור", המורכב משני כבלים שבקצה שלהם משקולת. בזמן השיגור הכבלים כרוכים סביב השלב הסופי של הטיל, והמשקולות תפוסות למקומן.
כאשר רוצים לעצור את הסחרור, משחררים את המשקולות, ואז הכוח הצנטרפוגלי (שנוצר עקב הסחרור) גורם להן לעוף לצדדים ולמתוח את הכבלים.
כתוצאה מכך המומנטום הסיבובי של הרקטה עובר למשקולות, מה שגורם לסחרור להאט מאוד ואף להיעצר. מיד לאחר מכן הכבלים מתנתקים ומשתחררים.
מי שצפה קצת בתחרויות החלקה על הקרח, ראה בוודאי שבשלב מסויים הרקדן או הרקדנית מתחילים להסתובב במקומם במהירות מסחררת כאשר ידיהם צמודות לגוף, ואז הם פורשים ידיים לצדדים ותוך רגע הסחרור נעצר.
מנגנון היו-יו של הרקטה פועל בדיוק על פי אותו עיקרון.
שינוי כיוון הסיבוב
לא רק שהמנגנון מאט מאוד את מהירות הסחרור של הרקטה, במקרים מסויימים (כתלות במשקל של המשקולות, אורך הכבלים ותזמון הניתוק של הכבלים מהרקטה) הוא אף עשוי לגרום לרקטה לעצור ואז להתחיל להסתובב לכיוון השני!
למשל באחד משיגורי הניסיון רואים את הרקטה נעצרת, ואז מתחילה להסתובב לכיוון ההפוך. החברה שביצעה את השיגור ציינה כי על הרקטה הורכב מנגנון יו-יו בעל משקולות כבדות מהרגיל, וכי הנתונים יילמדו וישמשו לכיול בשיגורים הבאים כך שהסחרור יגיע למהירות אפס.
נשמע לא אינטואיטיבי, אך הדבר מודגם במספר סרטוני יוטיוב בהם אנשים מציגים מנגנון דומה שהם בנו בחצר ביתם (דיסק מסתובב שאליו הם חיברו כבלים ומשקולות) ומראים כי הדיסק נעצר, ואז מתחיל להסתובב לכיוון השני.
ניתן לראות את התופעה גם בסרטוני יוטיוב בהם מוצג צעצוע בשם "RattleBack" ("רוטט לאחור" בתרגום חופשי) אשר מסתובב לכיוון אחד, נעצר, ואז מתחיל להסתובב לכיוון השני!
הצעצוע לא כולל בתוכו שום טריקים כמו קפיץ, בטריה או כל מנגנון מכני אחר הגורם לו להפוך כיוון.
למעשה תוכלו ליצור לעצמכם צעצוע דומה ולבדוק זאת בעצמכם, אם תהיו מוכנים להקריב לצורך העניין את אחת מכפות המתכת בביתכם.
כופפו את הכף כפי שמודגם בצילום, והקפידו כי הידית תיטה בזווית קטנה הצידה, מחוץ לציר המרכזי של הכף (אך לא יותר מדי, ממש קצת).
לאחר הכיפוף הניחו את הכף על שולחן, ונסו לסובב אותה פעם אחת עם כיוון השעון, ולאחר מכן נגד כיוון השעון. אם כופפתם אותה כהלכה, אז לפחות באחד הנסיונות הכף תיעצר, ולמרבה התדהמה תתחיל להסתובב לכיוון ההפוך!
הסברים לגבי הפיזיקה מאחורי התופעה אפשר למצוא באינטרנט.
(נ.ב - עושה רושם שהסרטון שהשטוחיסטים מציגים מתנגן במהירות מואצת (לא ברור אם כך זה גם במקור) מה שגורם לעצירת סחרור הרקטה להיראות מהירה ודרמטית יותר מאשר מה שקורה באמת במציאות, אך זוהי רק הערכה)
אבל כשאנשים מסתכלים על הכוכב הזה דרך טלסקופ, הוא נראה שונה לגמרי ממה שנאס"א מציגים לנו! דרך טלסקופ הוא נראה כמו עירבוב אקראי של צבעים שזזים ונעים כל הזמן לכל הכיוונים!
אז על מי אתם חושבים שאתם עובדים?
תרגום לעברית למי שמתקשה עם האנגלית:
הכוכב קאפלה בהשוואה לשמש שלנו, לפי השקרנים בנאס"א.
הנה צילום מסך מתוך הסרטון שהשטוחיסטים מציגים, בתוספת כמה תוויות וכתוביות שאינן מופיעות בסרטון המקורי.
במסגרת הלבנה (בצד ימין למעלה) ניתן לראות את הצילום המקורי של הכוכב, כפי שהוא נראה דרך הטלסקופ. התמונה הגדולה והמאוד צבעונית לעומת זאת, זוהי הגדלה דיגיטלית (מלאכותית) שהשטוחיסטים עשו לצילום בכדי להוסיף לעניין עוד קצת דרמה וצילצולים.
הגדלה דיגיטלית
הגדלה דיגיטלית (זום דיגיטלי) למי שלא יודע, היא סוג של עבודה בעיניים.
תוכנת המחשב לוקחת את קבוצת פיקסלים המייצגת אובייקט כלשהו, ואז מנסה לנחש איך האובייקט שהם מייצגים ייראה אם נבצע עליו הגדלה, כלומר אם נסתכל עליו דרך טלסקופ בעל הגדלה יותר חזקה.
התוכנה מייצרת (ממציאה) פיקסלים חדשים יש מאין, ואין שום הבטחה שכך באמת האובייקט ייראה אם נבצע עליו הגדלה (אמיתית, פיזית, בעזרת עדשות) בעיקר כשההגדלה משמעותית כל כך כמו בסרטון שהשטוחיסטים מציגים.
טלסקופ שאינו תואם למשימה
הטלסקופ שבו השטוחיסטים השתמשו כדי לבצע את הצילום (פרטי הטלסקופ מופיעים בחלק התחתון של התמונה) הוא טלסקופ ידני של חברת סוני, שאינו מתאים לצילומים מהסוג הזה.
הטלסקופ הנ"ל מאפשר לקבל תמונות לא רעות בכלל של כוכבי לכת קרובים הנמצאים במערכת השמש שלנו כמו למשל צדק, שבתאי נוגה ומאדים, אך הוא ממש לא מיועד לצילום של כוכבים רחוקים כל כך כמו קאפלה שנמצא כ 42 שנות אור מאיתנו, שזה מרחק עצום!
(שנת אור = המרחק שהאור עובר בשנה אחת)
חיפוש מהיר באינטרנט מגלה מהר מאוד שהתמונה הזו היא כלל לא צילום, והיא גם לא קשורה בשום צורה לנאס"א, למה סתם להאשים?
התמונה היא בסך הכל אילוסטרציה, כלומר קונצפט של אמן שמטרתו להמחיש את הבדלי הגודל בין השמש שלנו ובין הכוכבים במערכת קאפלה.
קאפלה היא בעצם מערכת בת 4 כוכבים (שמשות) הנמצאת במרחק של כ 42 שנות אור מאיתנו, אך בשל המרחק העצום היא נראית לנו כמו כוכב אחד בודד.
שנת אור
שנת אור היא המרחק שהאור עובר במשך שנה אחת.
בכל שנייה האור עובר מרחק של 300 אלף קילומטרים, אז חשבו איזה מרחק עצום הוא עובר במשך שנה שלמה... להביט על כוכב במרחק כזה זה בעצם להיכנס למכונת זמן, משום שאנו רואים את הכוכב כפי שהוא נראה לפני 42 שנה.
האור יצא ממנו לפני כ 42 שנים, ורק עכשיו הגיע אלינו.
מערכת קאפלה
התמונה מציגה את ארבעת הכוכבים המרכיבים את מערכת קאפלה:
שני ענקים צהובים, ולצידם שני ננסים אדומים.
לידם מוצגת השמש שלנו, המסומנת כ "SOL", שמשמעותו שמש בלטינית. כפי שאפשר לראות, שני הענקים הצהובים גדולים בהרבה מהשמש שלנו, אבל היא עצמה קצת יותר גדולה משני הננסים האדומים.
המרחקים בין הכוכבים
המרחקים בתמונה אינם מייצגים את המרחק האמיתיים בין הכוכבים.
שני הענקים הצהובים נמצאים מאוד קרוב אחד לשני (פחות מהמרחק ביננו ובין השמש) אך שני הננסים האדומים נמצאים במרחק של 11,000 יחידות אסטרונומיות מהם, כאשר יחידת אסטרונומית אחת היא המרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש, שזה בערך 150 מיליון קילומטרים.
הפרדה לצבעים
האטמוספירה של כדור הארץ מורכבת משכבות רבות, בטמפרטורות שונות, וצפיפויות שונות. כאשר אור מכוכב רחוק עובר דרך אותן שכבות, הוא נשבר שוב ושוב פעמים רבות, ומשום שלכל צבע שמרכיב את האור שמגיע מהכוכב יש אורך גל שונה (תדירות שונה) הוא נשבר בזווית שונה.
האטמוספירה פועלת כמו מנסרה, וגורמת לאור שמגיע מכוכבים רחוקים להישבר לשלל צבעים בדומה לטיפות גשם שגורמות לאור השמש הלבן להיפרד לצבעים שונים ולהפוך לקשת צבעונית בשמיים.
ככל שהאור עובר דרך שכבות האוויר בזווית שטוחה יותר, כך פיזור הצבעים הוא משמעותי יותר. ואכן, סביר מאוד שהצילום שהשטוחיסטים מציגים בוצע כאשר כוכב קאפלה (שהוא כאמור בעצם מערכת של 4 כוכבים) היה ממוקם קרוב מאוד לקו האופק, מה שהגביר למקסימום את פיזור הצבעים שלו.
בנוסף, ככל שהכוכב בהיר ובוהק יותר, כך תופעת הפיזור לצבעים מתעצמת ומתגברת. ואכן קאפלה הוא אחד הכוכבים הבהירים ביותר בשמי הלילה, ולכן לא פלא בכלל שהשטוחיסטים בחרו דווקא בו בתור דוגמא.
ניצנוץ וריצוד
האטמוספירה של כדור הארץ סוערת מאוד ונמצאת כל הזמן בתנועה. כל משב רוח, וכל כיס אוויר גורמים לצפיפות האוויר להשתנות, ולכן אור מכוכב רחוק שעובר דרך האטמוספירה ישבר כל פעם לכיוון אחד, וזווית שונה, וזה מסביר מדוע הכוכבים נראים לנו מנצנצים בשמי הלילה, וזה מסביר גם מדוע כוכב קאפלה כל הזמן נע ומרצד בסרטון של השטוחיסטים.
ככל שהכוכב נמצא קרוב יותר לקו האופק, כך הריצוד יהיה חזק ומשמעותי יותר משום שהאור יצטרך לעבור דרך ארוכה יותר באטמוספירה, ולכן יושפע יותר מתנועת האוויר.
וכן כפי שכבר צויין, סביר מאוד שהתצפית שהשטוחיסטים מציגים בסרטון בוצעה כאשר הכוכב היה ממוקם קרוב מאוד לקו האופק, דבר שמסביר היטב את הריקוד שלו.
לחות באוויר
גם לרמת הלחות באוויר יש השפעה על האופן שבו הכוכב ייראה. למשל ככל שרמת הלחות באטמוספירה עולה, כך כוכבים אדומים-כתומים נוטים לאבד את צבעם האדמדם ולהיראות יותר לבנים-כחלחלים.
בנוסף, לחות גבוהה באוויר גורמת לכוכבים להיראות מטושטשים יותר, לעומת אוויר יבש הגורם לכוכבים להיראות כנקודות אור חדות וברורות.
לסיכום
אין שום דבר מיוחד בסרטון שהשטוחיסטים מציגים. כאמור השפעת האטמוספירה מסבירה מצויין הן את הריצוד והן את הנפיצה של האור לצבעים נפרדים.
בניגוד לשטוחיסטים החובבנים שמשתמשים בטלסקופ צעצוע כדי לצלם כוכבים רחוקים, ואז יוצאים בצהלות שמחה כשהם מקבלים תוצאות מגוחכות וחושבים שזה מוכיח שכדור הארץ "שטוח", אסטרונומים מקצועיים משתמשים בטלסקופים קצת יותר רציניים, וגם יודעים איך להשתמש בהם כדי לקבל תוצאות איכותיות.
ניתן להפחית במידה ניכרת מאוד את תופעת הניצנוץ, התזוזה ופיצול האור לצבעים בעזרת מספר שיטות:
הטלסקופ משגר קרן לייזר כתומה ועוצמתית לאזור בשמיים שבו נמצא הכוכב שאותו האסטרונומים רוצים לצלם. קרן הלייזר פוגעת באטומי נתרן המרוכזים בגובה של 100 ק"מ מעל הקרקע, וגורמת להם להתחיל לזהור.
כך נוצר בשמיים כוכב מלאכותי שהאסטרונומים יכולים להשתמש בו על מנת לכייל את הטלסקופ שלהם ולבטל את ההפרעות האטמוספיריות.
מאחר והאסטרונומים יודעים שהכוכב המלאכותי הוא מקור אור נקודתי אחד בעל אורך גל (תדר) מאוד ספציפי, אז כאשר הם צופים בו בעזרת הטלסקופ שלהם ורואים כיצד הוא זז ומתעוות, הם יודעים בוודאות שזוהי השפעת האטמוספירה, ולכן גם יודעים אילו תיקונים עליהם לבצע במערכת האופטית של הטלסקופ על מנת לבטל את העיוותים ולקבל תמונה חדה וברורה של הכוכב המלאכותי.
כמו כן, מאחר והאור שמגיע מהכוכב המלאכותי עובר בדיוק את אותן שכבות אטמוספיריות שאותן עובר גם האור מהכוכב האמיתי שבו האסטרונומים מעוניינים לצפות, אז אם הם יכיילו (יתקנו) את האופטיקה של הטלסקופ כך שההשפעות האטמוספיריות יתבטלו ותתקבל תמונה חדה ויפה של הכוכב המלאכותי, אז באופן טבעי התיקונים יבטלו גם את ההשפעות האטמוספיריות על האור שמגיע מהכוכב האמיתי, ולכן גם הוא ייראה פתאום חד וברור!
וכיצד מתקנים את האופטיקה של הטלסקופ?
בעזרת מראה אדפטיבית.
מראה אדפטיבית היא מראה גמישה שהמשטח החיצוני שלה (זה שמחזיר את האור) עשוי מיריעה דקיקה של מתכת גמישה, שמאחוריה מאות מגנטים זעירים שבהתאם לזרם החשמלי שהם מקבלים, מושכים ודוחפים את המראה ומשנים את צורתה אלפי פעמים בשנייה.
בדומה לסלילים המגנטים שנמצאים בתוך רמקול של מערכת שמע ביתית, שיוצרים ויברציות של קול ומאפשרים לנו לשמוע מוזיקה איכותית.
כאשר הטלסקופ מזהה את התזוזות והעיוותים של הכוכב המלאכותי שקרן הלייזר יצרה, הוא משנה באופן מיידי את צורתה של המראה האדפטיבית, כך שאור שמגיע מהכוכב האמיתי ופוגע במראה עובר תיקון, ויוצר תמונה סופר חדה של הכוכב!
למעשה בעזרת השיטה המדהימה והמתוחכמת הזו, מתקבלות תמונות פי כמה וכמה יותר חדות וברורות מאלו שמתקבלות דרך טלסקופ החלל האבל!
זווית צפייה
טלסקופ החלל האבל מאוד מוגבל בזוויות הצפייה שלו. להאבל אין מנועי תמרון (רקטות) והוא לא יכול לסובב את עצמו ב 360 מעלות על מנת לצפות בגלקסיות כוכבים ופלנטות בכל כיוון.
הוא יכול לשנות במידה מסויימת את מיקום וזווית העדשות והמראות הפנימיות שלו בכדי לשנות את זווית הצפייה, אך מדובר בשינוי מאוד מינורי ומוגבל.
מערכת קאפלה כנראה לא נמצאת בזווית הצפייה שלו (אולי היא בכלל מאחוריו) ולכן הוא לא יכול לצלם אותה.
בהירות יתר
האבל נועד לצלם כוכבים וגלקסיות הנמצאים במרחק מיליארדי שנות אור מאיתנו, שאורם קלוש ביותר, ולכן החיישנים שלו רגישים מאוד.
מערכת קאפלה היא אחת ממערכות השמש הבהירות ביותר בשמי הלילה, וייתכן מאוד שהיא פשוט בהירה מדי עבורו. ייתכן שאם הוא ינסה להתמקד בה ולצלם אותה (במידה והיא כן נמצאת בשדה הראייה שלו) היא תסנוור את החיישנים שלו ואולי אפילו תגרום להם נזק.
כך נראית מערכת קאפלה דרך טלסקופ מקצועי, כאשר האסטרונומים שביצעו את התצפית דאגו להשתמש בטכניקות שתוארו קודם על מנת להפחית למינימום את השפעת ההפרעות האטמוספיריות.
כפי שצויין קודם, משום שהמערכת רחוקה מאוד מאיתנו, אנו רואים אותה בתור כוכב אחד בודד כביכול, אך בפועל מדובר ב 4 כוכבים נפרדים.
כך נראית מערכת קאפלה דרך הטלסקופ המשוכלל של קיימברידג.
(טלסקופ סינתזת צמצם אופטי, ליתר דיוק)
עוצמה של טלסקופ ענק
טלסקופ קיימברידג מורכב ממספר טלסקופים נפרדים (אלמנטים) המרוחקים כמה עשרות מטרים זה מזה, ומחשב משוכלל אשר לוקח את התמונות מכל הטלסקופים יחד ומחבר אותן לתמונה אחת, שהיא שוות ערך לתמונה שתתקבל בטלסקופ בעל עדשה ראשית בקוטר של עשרות מטרים.
רזולוציה ויכולת הפרדה
עוצמתו של טלסקופ זה מאפשרת לו להפריד בין כוכבי מערכת קאפלה, כך שנראה אותם בתור גופים נפרדים, כפי שהם באמת.
בתמונה ניתן לראות את שני הענקים הצהובים של מערכת קאפלה, קנה המידה המופיע בתמונה (AU) הוא "יחידה אסטרונומית" אחת ("Astronomic Unit") שהיא שוות ערך למרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש, שזה 150 מיליון קילומטרים.
כלומר המרחק בין שני הענקים הצהובים של קאפלה, הוא בערך 0.72 יחידות אסטרונומיות (שזה בערך שני שליש המרחק בין כדור הארץ לשמש).
איפה הגמדים האדומים?
שני הגמדים האדומים של מערכת קאפלה אינם מופיעים בתמונה, הם נמצאים במרחק עצום של 11 אלף יחידות אסטרונומיות משם, כלומר לגמרי מחוץ לפריים.
אבל במציאות מטוסים טסים כל הזמן במאוזן, מה שמוכיח שהם טסים מעל משטח ישר ושטוח!
כותב שורות אלה אינו מומחה לענייני תעופה או זוויות טיסה של מטוסים, אבל הנה כמה נקודות למחשבה:
כל מה שמטוס צריך לעשות כדי לעקוב אחרי העקמומיות של כדור הארץ, זה לשמור על גובה קבוע מעל הקרקע, זה הכל!
שמירה על גובה קבוע מעל הקרקע מבטיחה שמסלול טיסתו יעקוב כל הזמן אחרי העקמומיות של כדור הארץ. ואכן זה בדיוק מה שמטוסים עושים, בין אם השליטה היא של טייס אוטומטי, ובין אם זו הטסה ידנית.
בקרת הטיסה האוטומטית או הטייס שומרים על גובה שיוט קבוע מעל הקרקע באמצעות מד הגובה, ובאמצעות משטחי ההיגוי של המטוס אשר דואגים כל הזמן לבצע תיקוני מסלול ולהחזיר את המטוס לגובה הרצוי במידה והוא חרג ממנו, למשל עקב רוחות חזקות או כיסי אוויר.
בואו נדמיין מכונית צעצוע הנוסעת על כדורסל.
(הצילום מתבצע ממצלמה הממוקמת כל הזמן מול המכונית, ולכן נראה כאילו הכדורסל מסתובב, אך למעשה זו המכונית שמקיפה אותו יחד עם המצלמה)
כפי שאפשר לראות המכונית נוסעת כל הזמן במאוזן, ולא צריכה לנסוע בהטייה או בזווית כלפי מטה כדי להקיף את הכדור.
היא נוסעת כל הזמן במקביל למשיק לכדורסל, כלומר הישר שמשיק לנקודה שמעליה המכונית נוסעת (המשיק אינו מופיע באיור, אך לא קשה לדמיין כיצד הוא נראה - פשוט קו ישר מאוזן אשר נוגע בחלקו העליון של הכדורסל).
עיקרון דומה בטיסה
כמו המכונית, גם מטוסים טסים כל הזמן במקביל למשיק לכדור הארץ בנקודה שמעליה הם טסים, ולכן הגיוני לחלוטין שאדם שמביט עליהם מהצד יראה אותם טסים במאוזן מעל הקרקע, ללא שום הטייה.
זווית ההטייה של מטוס
בואו נבדוק רגע, מה בעצם אמורה להיות זווית ההטיה של המטוס בכדי שהוא יעקוב אחרי עקמומיות כדור הארץ?
נגיד שהמטוס מבצע הקפה מלאה של כדור הארץ (נניח לצורך הדוגמא שיש לו מספיק דלק), עליו לבצע הקפה של 360 מעלות (מספר המעלות במעגל למי ששכח) וכמו כן עליו לעבור דרך של 40,000 קילומטרים (40 אלף ק"מ) משום שזהו היקף כדור הארץ.
נחלק 360 מעלות ל 40,000, ונקבל שבכל קילומטר שהמטוס עובר, עליו לבצע תיקון הטייה של 0.009 מעלות כלפי מטה, כלומר פחות ממאית המעלה!
אתם באמת חושבים שזה משהו שאתם מסוגלים לחוש או למדוד בזמן טיסה? רוב מכשירי הפלס שניתן לקנות בחנויות לציוד טכני וכלי עבודה, כולל כאלו המבוססים על לייזר לא מגיעים לרמת דיוק כזו!
איך בדיוק ציפיתם לראות את זווית ההטייה של המטוס?
סביר להניח שהרעידות של המטוס שמגיעות מהמנועים, מכיסי אוויר ומרוחות חזקות שמטלטלות את המטוס (מי מאיתנו לא חווה זאת?) הן הרבה יותר חזקות מאשר שינוי זווית מזערי של מאית המעלה.
גם אם המטוס מבצע תיקוני הטייה מזעריים כאלו על כל קילומטר שהוא עובר, הם נבלעים בתוך ים של רעידות וטילטולים ואין לכם שום דרך להבחין בכך!
האם כך ציפיתם שמטוסים יטוסו?
בזווית של 30-40 מעלות כלפי מטה?
אין עליכם, אתם פשוט גאונים.
נראה עכשיו כמה מודלים כושלים אשר באמצעותם השטוחיסטים מנסים לפתור את הבעיה הזו. המודלים סותרים זה את זה ומלאים חורים כמו גבינה שוויצרית.
אין שום בעיה, יש לנו פיתרון לזה!
השמש נעה ב 3 מסלולים שונים!
בקיץ היא נעה במסלול מעגלי בעל רדיוס קטן סביב המרכז (הקוטב הצפוני) זוהי תקופת הקיץ בחלק הצפוני של העולם.
זה גם מסביר כיצד ישנם מספר חודשים רצופים של אור יום בקוטב הצפוני, משום שהשמש סובבת קרוב למרכז (שהוא הקוטב הצפוני) היא יכולה להאיר אותו 24 שעות ביממה במהלך חודשי הקיץ!
בתקופות המעבר בין הקיץ לחורף (כלומר באביב ובסתיו) השמש נעה במסלול אמצעי - בעל רדיוס גדול יותר.
ובתקופת החורף היא נעה במסלול עוד יותר גדול, ואז במרכז הארץ השטוחה (בצפון) יהיה חורף, ובדרום (היקף הדיסק השטוח) יהיה קיץ.
מעבר בין העונות
במהלך השנה, השמש עוברת בצורה הדרגתית (במסלול דמוי ספירלה) בין המסלולים, וכך נוצר מעבר הדרגתי בין עונות השנה.
בשיא הקיץ היא נעה במסלול קטן במרכז, לאט לאט רדיוס ההקפה גדל, עד שבסתיו היא מגיעה למסלול האמצעי. רדיוס ההקפה ממשיך לגדול, עד שבחורף היא נמצאת במסלול הגדול (אז יהיה קיץ בדרום, וחורף בצפון) ואז רדיוס ההקפה שוב הולך ומצטמצם, וכך נוצרים אביב ושוב קיץ.
השטוחיסטים מנסים ליצור מקבילה לחוג הסרטן, קו המשווה וחוג הגדי בעולם כדורי (ראו סימונים בתמונה) אך לצערם הרב זה לא ממש עובד...
הנה חלק מהבעיות שישנן עם המודל הזה:
באיור (אשר מראה את כדור הארץ בתקופת הקיץ) אפשר לראות את חוג הסרטן, קו המשווה וחוג הגדי כפי שהם במציאות, כלומר בעולם כדורי.
חוג הסרטן
חוג הסרטן הוא המיקום הכי צפוני על כדור הארץ בו צופה יכול לראות את השמש עוברת בדיוק מעל ראשו בשעת צהריים (מה שמכונה "נקודת הזנית").
כפי שאפשר לראות, ישראל נמצאת קצת מעל חוג הסרטן (כלומר צפונית לו) ולכן צופה בישראל לעולם לא יראה את השמש בדיוק מעל ראשו, אלא רק קרוב לזה.
חוג הגדי
חוג הגדי הוא המיקום הכי דרומי על פני כדור הארץ בו צופה יכול לראות את השמש עוברת בדיוק מעל ראשו בשעת הצהריים.
קו המשווה
קו המשווה הוא קו הרוחב אשר נמצא בדיוק בין חוג הסרטן לחוג הגדי, והוא מחלק את כדור הארץ לשני חצאים שווים, חצי צפוני (עליון) וחצי דרומי (תחתון).
בשני ימי השיוויון (באביב, ובסתיו) צופה שעומד על קו המשווה יראה את השמש עולה אנכית בכיוון מזרח, עוברת בצהריים בדיוק מעל ראשו (כאמור "נקודת הזנית") ואז שוקעת אנכית במערב...
האזור הטרופי
האזור שבין חוג הגדי לחוג הסרטן מכונה: "האזור הטרופי", וכפי שאפשר לראות רוב יבשת אפריקה נמצאת באזור הזה.
מסלול כדור הארץ סביב השמש
כבר ראינו את האיור הזה קודם, אך הוא רלוונטי גם לכאן, ולכן על מנת לחסוך גלילה ומעבר דפים, הנה הוא שוב.
האיור מציג את מסלול כדור הארץ סביב השמש, ואת ארבעת עונות השנה העיקריות המוכרות לנו שהן קיץ, סתיו, חורף ואביב.
כפי שאפשר לראות, כאשר בחצי הצפוני ("העליון") של כדור הארץ יש קיץ, בחצי הדרומי ("התחתון") יש חורף, ולהיפך. לרוב כאשר מדברים על קיץ וחורף מבלי לציין מיקום, הכוונה היא לחצי הצפוני של כדור הארץ, היכן שגם מדינתנו ממוקמת.
בואו נעשה זום על כדור הארץ בתקופת הקיץ (צד שמאל באיור).
משום שאחת ממטרות האתר היא גם הרחבת אופקים, ולא רק לצחוק על שטוחיסטים, בואו נעשה אתנחתא קלה ונסביר בקצרה על עונות השנה.
עונות השנה (קיץ, סתיו, חורף, אביב) נוצרות עקב ההטייה הקלה של ציר הסיבוב של כדור הארץ הצידה ביחס למישור הסיבוב שלו סביב השמש (ולא עקב מרחק שונה מהשמש כפי שרבים חושבים בטעות, דווקא כשאצלנו קיץ כדור הארץ רחוק יותר מהשמש מאשר בחורף).
זווית ההטייה שלו היא בערך 23.5 מעלות.
האיור מציג את שיא הקיץ בצפון כדור הארץ.
קיץ בחוג הסרטן
הצופה הראשון - נקרא לו מוישל'ה, עומד בחוג הסרטן והשמש מאירה בזווית של 90 מעלות בדיוק מעל ראשו (מה שנקרא "נקודת הזנית"), אצלו קיץ.
חורף בחוג הגדי
הצופה השני - נקרא לו איציק, עומד בחוג הגדי, קרני השמש פוגעות בו בזווית של 43 מעלות יחסית לאופק, ואצלו חורף וקר.
(43 מעלות, כי אם נזוז מהמקום שבו מוישל'ה עומד 23.5 מעלות עד לקו המשווה, ואז עוד 23.5 מעלות לחוג הגדי, נקבל סה"כ 90 מעלות פחות 47 מעלות (= 23.5 מעלות כפול 2) והתוצאה היא 43 מעלות)
אנטרקטיקה
אם נמשיך לרדת דרומה (כלפי מטה באיור), עד קו הגבול שבין האזור המואר לאזור החשוך, שם קרני השמש פוגעות כבר בקרקע בזווית שטוחה לחלוטין (0 מעלות ביחס לקרקע) ולכן האזור שם קפוא ומלא קרח.
בצד ימין אפשר לראות את איציק ומוישל'ה מיושרים אופקית, כך שניתן לראות בצורה ברורה יותר את הזווית שבה קרני השמש פוגעות בהם.
יש לכך מספר סיבות:
1. שטח פיזור
כפי שאפשר לראות בהדגמה, כאשר מקור האור פוגע במשטח בזווית, האור מתפזר על פני שטח גדול יותר, ולכן כל תא שטח מקבל פחות אנרגיה.
2. אנרגיה שנספגת בקרקע
כאשר הקרניים פוגעות בקרקע (או באוקיאנוס) בזווית של 90 מעלות ישירות מלמעלה, מתקבלת אנרגיה מקסימלית שנספגת בקרקע (או במשטח המים) ומחממת אותה.
לעומת זאת כאשר הקרניים פוגעות בזווית, פחות אנרגיה נספגת במשטח.
בכדי להבין מדוע, דמיינו שאתם עומדים מול לוח שעם ומטילים עליו חיצים. אם תעמדו בדיוק מול הלוח, יהיה לכם קל מאוד לנעוץ בו את החיצים.
אך אם לעומת זאת תעמדו בזווית ללוח, ותנסו לזרוק לעברו את החיצים מהצד, עכשיו כבר יהיה לכם הרבה יותר קשה לנעוץ בו את החיצים, ולרוב הם פשוט יפגעו בלוח ויחליקו הצידה מבלי להינעץ בו.
דבר דומה קורה עם קרני השמש, כאשר הן פוגעות במשטח בזווית, יותר קשה להן "להינעץ" בו ולהעביר אליו אנרגיה של חום.
3. מעבר הקרניים באטמוספירה
כאשר הקרניים מגיעות בזווית, הן עוברות דרך ארוכה יותר באטמוספירה, מה שמפחית משמעותית מעוצמתן כשהן מגיעות לקרקע.
האם הטמפרטורות באביב ובסתיו לא היו אמורות להיות זהות?
קודם כל נתקן טעות נפוצה - דווקא בסתיו חמים יותר, ובאביב קריר יותר. הסיבה לכך שהאביב מרגיש לנו חם יותר, היא שילוב של השפעה פסיכולוגית יחד עם השפעה ביולוגית של הגוף.
בחורף קר לנו ואנחנו קופאים מקור, נימי הדם מכווצים כדי לשמור על חום הגוף שלא יברח החוצה, ואז מגיע האביב - הטמפרטורות מתחילות לעלות, ובגוף זה מרגיש לנו פתאום חמים ונעים. דבר הפוך קורה במעבר מהקיץ החם והלוהט לעונת הסתיו, הטמפרטורות מתחילות לרדת, וזה מרגיש לנו קריר.
כלומר אנחנו מרגישים יותר את השינוי, ופחות את הטמפרטורה האבסולוטית.
אך מדידה אובייקטיבית של הטמפרטורות באמצעות מכשירי מדידה וציוד מטאורולוגי, מראה בבירור כי בסתיו חם יותר מאשר באביב.
ועכשיו להסבר
מדוע בעצם הטמפרטורות באביב ובסתיו אינן זהות?
הרי כפי שראינו קודם (מסלול כדור הארץ סביב השמש) קיימת סימטריה מלאה בין המרחק והזווית של כדור הארץ ביחס לשמש באביב ובסתיו.
הסיבה להבדל היא שכדור הארץ מגיע לנקודות השיוויון (אביב, או סתיו) עם קיבולת חום שונה... במהלך הקיץ היבשות והאוקיאנוסים סופגים חום רב מהשמש, כמו סיר מים שמתחמם על האש.
כאשר מגיע הסתיו, החום שנצבר בקרקע ובאוקיאנוסים מתחיל להקרין החוצה, לאטמוספירה, ולכן האוויר מתחמם והטמפרטורה נשארת גבוהה יחסית.
באביב לעומת זאת המצב הפוך, כדור הארץ מגיע לנקודת שיוויון האביב לאחר תקופה ארוכה של חורף, כאשר הקרקע והאוקיאנוסים קרים, ולכן אין כמעט חום שיפלט לאטמוספירה והיא נשארת קרירה יחסית.
נקודת היפוך הקיץ בחצי הצפוני של כדור הארץ מתרחשת ב 21 ליוני (חודש 6), אז החצי הצפוני שבו אנו נמצאים סופג את מירב קרינת השמש (ביום זה השמש נמצאת בצהרי היום בשיא גובהה בשמיים).
אם כך, מדוע הימים החמים ביותר הם דווקא בחודשים יולי אוגוסט (חודשים 7, 8), כלומר רק חודש או חודשיים לאחר מכן?
אגירת חום, ופליטתו לאטמוספירה
הדבר קורה משום שהקרקע והאוקיאנוסים אוגרים את חום השמש במהלך ימי הקיץ, אך לוקח להם זמן עד שהם מתחילים לשחרר אותו לאוויר.
לרוב מדובר על הפרש של 4-6 שבועות בין הזמן שבו היבשות והאוקיאנוסים סופגים את קרינת וחום השמש, ועד שהם פולטים אותם חזרה לאטמוספירה.
סיבה נוספת לכך היא שבחודש יוני יש בממוצע יותר גשמים ורוחות מאשר ביולי אוגוסט, ואלו מקררים את האוויר ומורידים את הטמפרטורות.
יש לזה פיתרון!
השמש נעה ב 3 מסלולים שונים, כל אחד בגובה שונה!
בקיץ היא מסתובבת בגובה נמוך קרוב למרכז (במסלול שמקיף את המרכז ברדיוס קטן), ואילו בחורף היא נעה במסלול הגדול, אך בגובה גבוה יותר, ולכן לצופה מלמטה תמיד ייראה כאילו היא נעה באותה מהירות.
כמו מטוס סילון שיכול לעבור אותנו מצד לצד תוך 2 שניות בגובה נמוך, אבל אם אותו מטוס יטוס מעלינו בגובה של כמה ק"מ, פתאום ייראה לנו כאילו הוא כמעט לא זז ועומד במקום...
כך קורה גם עם השמש, למרות שבחורף היא נעה פי 2 יותר מהר במסלול הגדול (מעל חוג הגדי) היא גם נעה שם בגובה רב יותר. לכן כמו עם מטוס הסילון, נדמה לנו שהיא נעה יותר לאט...
כלומר מהירותה הגבוהה יותר מתקזזת עם העלייה שלה בגובה, ולכן תמיד ייראה לנו מלמטה כאילו הוא ממשיכה לנוע באותה מהירות.
וזהו, נפתרה הבעיה!
כפי שאפשר לראות בטבלה, צופה שעומד על קו המשווה בצהרי היום, יראה את השמש בשיא גובהה באותה זווית בדיוק מעל האופק, גם בקיץ וגם בחורף.
מה שאומר שהיא נמצאת באותו הגובה בדיוק בשתי העונות (גם בקיץ וגם בחורף) בניגוד גמור לטענת השטוחוניסטים.
(הזוויות השליליות בצבע אדום מציינות כי השמש נמצאת מתחת לאופק, כלומר במיקום הנ"ל ובעונה הנ"ל היא אינה זורחת בכלל)
שוב, גובה מקסימלי של השמש - הפעם באיור.
צופה שעומד בצהריים על קו המשווה, יראה את את השמש בזווית מקסימלית של 66.5 מעלות מעל האופק, גם בקיץ וגם בחורף.
כלומר באותו הגובה בדיוק.
זה ההבדל הצפוי בגודל השמש אם היא נעה במסלול החיצוני בגובה ובמהירות גדולים פי 1.7 מאשר במסלול הפנימי... ובדיקה מהירה מראה כי גם כאשר מנסים לשחק עם הגובה של השמש, זה לא ממש עוזר...
אם גובהה בחוג הסרטן (המסלול הפנימי) הוא 4,828 ק"מ (גובהה של השמש באופן כללי לפי השטוחיסטים) ובחוג הגדי (המסלול החיצוני) 8,207 ק"מ (כלומר פי 1.7 יותר) אז צופה שעומד בחוג הסרטן אמור לראות את השמש בצהריים בקיץ פי 3.47 יותר גדולה מאשר בשעת זריחה בחורף... כפי שמופיע באיור.
אם נשנה את גובה השמש ל 2,000 ק"מ במסלול הפנימי, ו 3,400 ק"מ במסלול החיצוני (פי 1.7 יותר) היחס יוצא 7.5!
כלומר במצב כזה השמש בשעת צהריים בקיץ (עבור צופה בחוג הסרטן) תהיה פי 7.5 יותר גדולה מאשר בשעת זריחה בחורף!
בקיצור, בעולם שטוח שום דבר לא מסתדר...
לא עם המציאות, ולא עם כלום!
למעשה אם נרצה להיות מדוייקים יותר, השמש כן משנה מעט את גודלה הנצפה, אך באחוזים בודדים בלבד, והפוך ממה שהיינו מצפים לראות בעולם שטוח...
משום שבתקופת החורף (בחצי הכדור הצפוני) כדור הארץ קצת יותר קרוב לשמש בשל מסלולו המעט אליפטי, השמש נראית גדולה יותר ב 3.4% לעומת גודלה בקיץ.
הדבר רחוק שנות אור משינוי של יותר מ 300% בגודל השמש שצפוי להיראות בעולם שטוח (כפי שתואר קודם) וכאמור השינוי בגודל השמש הוא הפוך ממה שהיינו מצפים לראות במודל השטוחיסטי...
כאמור דווקא בחורף היא מעט גדולה יותר, כאשר לפי המודל השטוח בחורף היא אמורה להיות פי כמה יותר קטנה...
במסלול הפנימי השמש גבוהה, ובמסלול החיצוני נמוכה!
כך יש גם תאימות לצילומי האנלמה של השמש.
באיור ניתן לראות כיצד השמש נעה במעין מסלול ספירלי בצורת קונוס, ועוברת בין מסלולים שונים - כל אחד בגובה שונה, במהלך השנה.
בקיץ היא נמצאת במסלול הגבוה ביותר, שרדיוסו הקטן ביותר ("חוג הסרטן"), לקראת הסתיו היא מנמיכה, ועוברת למסלול בעל רדיוס גדול יותר ("קו המשווה"), וככל שמתקרב החורף היא מנמיכה עוד ועוד, ועוברת למסלול בעל רדיוס גדול יותר, עד שבשיא החורף היא כבר נמצאת במסלול הנמוך ביותר בעל הרדיוס הגדול ביותר שקרוב לשולי העולם השטוח.
לאחר מכן (לקראת האביב) מתרחש תהליך הפוך, השמש מתחילה לעלות בגובה ולעבור למסלול בעל רדיוס הקפה קטן יותר, ואז יש אביב, ושוב קיץ.
(צורת ה 8 הנטוייה מכונה "האנלמה של השמש", על כך עוד מעט)
אותו איור כמו קודם, בוורסיה מעט שונה.
איור נוסף שהוכן באופן עצמאי, שאולי יהיה יותר ברור - ניתן לראות כאן.
אבל בסדר, המשיכו לנסות...
אולי בסוף אחד המודלים הכושלים שלכם יסתדר עם המציאות.
התבנית שרואים בתמונה נקראת האנלמה של השמש.
(או בסגנון הקומדי סטור: "יש לי יש לי יש לי, אנה כורדי? לא! אנלמה !!)
התבנית היפה שמזכירה את הספרה 8 בהטייה, נוצרת כאשר מצלמים את השמש כל יום (או כל מספר ימים) באותה השעה בדיוק, במשך שנה שלמה - מבלי להזיז את המצלמה, ולבסוף מחברים את כל התמונות יחד.
(או כפי שנעשה בצילום הנ"ל, בוחרים את אחד הפריימים היפים, ומלבישים עליו בעזרת תוכנת עריכת תמונות את כל המיקומים שבהם השמש הייתה)
מאפייני האנלמה
אם נדמה את השמש למטוס קרב שמבצע תימרונים כפי שמתואר, אז גם שם תתקבל אנלמה בצורת הספרה 8 בהטייה!
יופי של משחקי אקרובטיקה...
שמש שמתמרנת בצורה כזו בשמיים יכולה גם ליצור את הכיתוב:
מספיק כבר עם השטויות שלכם!
בכתב יד עגול ומחובר.
כרגיל, השטוחיסטים בוחרים במודלים הכי מתוסבכים והכי חסרי היגיון, זאת כאשר יש לדברים הסבר הרבה יותר פשוט והגיוני במודל של עולם כדורי.
למה שהשמש תתמרן בצורה כל כך משוגעת ?
האם היא סוג של מטוס קרב? יש לה מנועים? יש לה הגאים? מה גורם לה לזוז בצורה כל כך מוזרה וחסרת היגיון?
(התמונות מבוססות על מצגת של שטוחיסט מצוי)
כאשר מבצעים המרה (מיפוי) של אזורי היום והלילה במציאות (כלומר בעולם כדורי - לפי אזורי זמן, מדינות, ערים, יבשות וכו') למפה של עולם שטוח, מתקבלת תבנית הארה חסרת כל היגיון.
בואו נראה כיצד השמש המקומית המדומיינת של השטוחיסטים אמורה להאיר את העולם השטוח בכל עונה ועונה כך שהדבר יסתדר עם המציאות.
הסבר
כפי שניתן לראות בצד ימין, בתקופת הקיץ (בחצי הצפוני של כדור הארץ) האזור הצפוני שקרוב לציר הסיבוב של כדור הארץ מואר במשך מספר חודשים רצופים בשל נטייתו לעבר השמש.
באותו הזמן הצד הדרומי לעומת זאת, זה שקרוב לציר הסיבוב הדרומי, נמצא בחשיכה מוחלטת במשך מספר חודשים רצופים.
בצד שמאל של האיור ניתן לראות המרה של איזורי האור והחושך (יום ולילה) בתקופת הקיץ מעולם כדורי לעולם שטוח.
בכדי להאיר כפי שקורה במציאות, השמש צריכה להיות קרובה למרכז הפיצה השטוחה (שהוא לטענתם "הקוטב הצפוני" - מסומן בצלב באיור) כך שהיא תאיר שם כל הזמן, אך לא תאיר בכלל את היקף הפיצה, שהוא לטענתם "הקוטב הדרומי".
עד כאן הכל טוב ויפה.
(אם נתעלם מצורת ההארה המוזרה של השמש, שדומה יותר לביצה - אליפסה מאשר לעיגול סימטרי יפה של אור שהיינו מצפים לראות סביב שמש מקומית. אך לא ניתן לשטויות זניחות כאלו להפריע, כי זה הולך ונהיה הרבה יותר מגוחך...)
הסבר
בצד ימין ניתן לראות את אזורי האור והחושך בעולם כדורי, בשני ימי השיוויון (יש יום אחד כזה באביב, ואחד בסתיו).
בכל אחד מימות השנה (ובעצם כל רגע ורגע) חצי מכדור הארץ מואר, וחצי חשוך, אך בשני ימי השיוויון - קו הגבול בין האור והחושך עובר בדיוק דרך שני הקטבים בצפון ובדרום, ולאורכם של קווי האורך הישרים המחברים בין הקטבים.
בכדי להאיר באופן כזה בעולם שטוח, קרני השמש צריכות להתעקם באופן פלאי ומוזר, ולהתיישר לאורך קו ישר העובר דרך המרכז.
הסבר
בתקופת החורף (בצפון הכדור) המצב נהיה הרבה יותר אבסורדי.
בחורף, הצד הצפוני (העליון באיור) של כדור הארץ נוטה הרחק מהשמש, ולכן האזורים אשר קרובים לציר הסיבוב בצפון נמצאים בחשיכה מוחלטת במשך מספר חודשים רצופים, ואילו האזורים שנמצאים בסמוך לציר הדרומי - מוארים.
בכדי להאיר את עולם הפיצה השטוח באופן דומה, השמש צריכה להאיר באופן מוזר ביותר את האזור שמעליו היא נמצאת.
עליה להשאיר אזור שלם חשוך באזור שמרוחק ממנה, ואז פתאום להאיר שוב את השוליים ("הקוטב הדרומי") שנמצאים מאחורי האזור החשוך הזה!
האבסורד במיטבו
שימו לב לנקודות (העיגולים) המסומנות על גבי העולם השטוח כ A ו B.
צופה העומד בנקודה A נמצא בחושך ולא רואה את השמש, אך צופה העומד בנקודה B המרוחקת יותר מפי 2 משם רואה אותה ואצלו אור יום!!
כן, שטוחיסטים והיגיון זה דבר שהולך מצויין ביחד.
או שלא.
ישנן באינטרנט עשרות דוגמאות לטיסות שאין בהן שום היגיון בעולם שטוח, נראה כאן דוגמא אחת מייצגת.
בתמונה (שנלקחה מתוך גוגל ארץ') אפשר לראות שני מסלולי טיסה בין ערים ראשיות ביבשת אוסטרליה (פרת', אדלייד, מלרובן וטאונסוויל) וכפי שרואים המסלולים כמעט זהים באורכם, בסביבות ה 2,100 ק"מ כל אחד.
לאור זאת, אנו מצפים שגם זמני הטיסה בשני המסלולים יהיו כמעט זהים...
והם אכן כאלה.
זוהי מפה קלאסית של עולם שטוח, שימו לב ליבשת אוסטרליה (למטה) וראו עד כמה היא מתוחה לרוחב כמו מסטיק, באופן שמעוות לחלוטין את הפרופורציות האמיתיות שלה (שאותן ניתן לראות בתמונה הקודמת).
בעולם שטוח, יבשות ואזורים שנמצאים בסמוך לקוטב הדרומי (הצד "התחתון" של כדור הארץ) נאלצים להימתח לרוחב ולהתעוות לגמרי בפרופורציות שלהם, משום שבעולם שטוח הקוטב הדרומי (שבמציאות הוא אזור קטן יחסית בדרום הכדור) הופך להיקף החיצוני של הדיסק השטוח של העולם השטוח, ולכן חייב להימתח כדי להתאים את עצמו לשם.
נ.ב -
בתחילת פרק העולם השטוח ראינו מפה של עולם שטוח, שבה אוסטרליה אינה מתוחה לרוחב, אלא נראית פחות או יותר בפרופורציות הנכונות.
מפה זו אינה תואמת למציאות (גם אם העולם כן היה שטוח...) משום שבמציאות, רוחבה של אוסטרליה מחופה המזרחי לחופה המערבי הוא כ 40 מעלות על פי קווי אורך, מה שאומר הפרש זמן של שעתיים ו 40 דקות בין הקצה המזרחי לקצה המערבי שלה (כל 15 מעלות הן הפרש של שעה).
(צופה בחוף המערבי של אוסטרליה יראה את השמש זורחת מעל האופק רק שעתיים ו 40 דקות לאחר שצופה בחוף המזרחי ראה אותה זורחת...)
רוחבה של אוסטרליה במפה הנ"ל הוא רק כ 20 מעלות (ממזרח למערב) מה שאומר הפרש זמן של שעה ו 20 דקות בלבד בין תושב במזרח אוסטרליה, לתושב במערב אוסטרליה... כלומר המפה אינה תואמת את המציאות מבחינת הפרשי זמנים, לפחות באוסטרליה.
אלו אותם שני מסלולי טיסה שראינו קודם, אך הפעם על גבי מפה של יבשת אוסטרליה כפי שהיא מופיעה במפה של עולם שטוח.
ראו כיצד מסלול הטיסה בין פרת' לאדלייד התארך פתאום ונהיה פי יותר מ 2.5 ארוך יותר לעומת מסלול הטיסה שבין מלבורן לטאונסוויל...
הבעיה היא שזמן הטיסה הממוצע בכל אחד מהמסלולים הנ"ל (טיסה הלוך, וטיסה חזור) הוא בסביבות ה 3 שעות ו 5 דקות, כפי שמופיע באיור.
אז עכשיו נשאלת השאלה, איך בדיוק זה מסתדר...?
אם מסלול הטיסה בין פרת' לאדלייד ארוך יותר פי 2.5 לעומת המסלול בין מלבורן לטאונסוויל, איך ייתכן שהטיסה בשני המסלולים לוקחת עדיין כמעט בדיוק אותו הזמן? ולא זמן ארוך יותר פי שניים וחצי?
במסלול הארוך ישנן רוחות עזות שבעזרתן המטוס מצליח לעבור את הדרך הרבה יותר מהר!
יופי של תירוץ...
הבעיה שכדי שמטוס נוסעים יטוס פי 2.5 יותר מהר, יש צורך ברוחות עזות במיוחד שינשבו במהירות של יותר מאלף קמ"ש, שזה הרבה יותר חזק מסופת הוריקן...
לא קיימות רוחות כאלה במציאות, ובטח לא רוחות כאלה יציבות שיאפשרו למטוסים לטוס באופן קבוע במהירות שהיא פי שניים וחצי גבוהה יותר מהרגיל.
בעיה נוספת היא שאותן רוחות חזקות ודימיוניות, היו אמורות להאט במקביל פי כמה וכמה את מהירותו של מטוס אשר טס באותו מסלול אך בכיוון הנגדי...
במציאות, למרות שישנם אמנם הבדלי זמנים בין טיסות הלוך לטיסות חזור, זה ממש לא מגיע להבדל של פי 2.5... מקסימום הפרש של 20-30 דקות בזמן הטיסה.
למה למשל מסלול הטיסה בין נמל התעופה של סן פרנסיסקו לנמל התעופה בקהיר שבמצרים עושה קשת ענקית שמגיעה עד יבשת גרינלנד??
מה ההיגיון בזה?
למה שהמטוס לא יטוס פשוט בקו ישר שמחבר בין סן פרנסיסקו לקהיר במקום לעשות את העיקוף הענק וחסר ההיגיון הזה?
התשובה היא שהמסלולים הקשתיים שנראים חסרי היגיון על גבי מפה שטוחה, הופכים לקווים ישרים להפליא על גבי גלובוס כדורי.
בואו נראה כיצד זה נראה...
הנה אותו מסלול בין סן פרנסיסקו לקהיר, אך הפעם על גבי עולם כדורי.
פתאום זה נראה קצת יותר הגיוני, לא?
המסלול שקודם נראה כמו קשת ענקית שאין בה כביכול שום היגיון, הופך למסלול סופר דופר ישר שעובר, כמו קודם - דרך גרינלנד.
אז לא, גם הפעם לא עבדו עליכם.
משתמשים בהן בגלל שהן הרבה יותר נוחות לשימוש.
אף טייס, אף ימאי ואף משפחה שיוצאת לטיול, לא יקחו איתם במטוס, בספינה או במכונית גלובוס גדול ועגול - תלת מימדי, כדי לנווט בעזרתו את הדרך.
זה פשוט לא נוח.
אך כל מי שמבין עניין, יודע שהמפות האלו אינן מציגות את היבשות והמדינות בפרופורציות אמיתיות, ולוקח זאת בחשבון.
מפת העולם שטוח לעומת זאת כן מתיימרת להציג את היבשות והמדינות לפי הפרופורציות האמיתיות שלהן (כלומר כפי שהן באמת נראות במציאות) וכאן מתחילה הבעיה הגדולה...
כי כפי שראינו קודם, הדבר הזה פשוט לא מסתדר עם המציאות.
ולא עם שום דבר.
יש אפילו אמנה בינלאומית שאוסרת להגיע לקוטב הדרומי!
הקוטב הצפוני
לא נתעכב על טיעון זה משום שאפילו השטוחיסטים כבר ירדו ממנו, והבינו שהוא יותר מדי מופרך אפילו בשבילם... ניתן להזמין נופש במאות בתי מלון בצפון אלסקה, איסלנד, גרינלנד, שוודיה, פינלנד, נורבגיה, רוסיה, ולראות במו עיניים חודשים רצופים של קיץ שבהם השמש אינה שוקעת.
אבל עכשיו יש להם תירוץ חדש, לטענתם השמש משנה במהלך השנה את היקף מסלולה, לדבריהם בקיץ היא סובבת קרוב יותר למרכז העולם השטוח (שהוא "הקוטב הצפוני") ולכן יכולה להאיר את האזור 24 שעות ביממה...
כמובן שגם עם הטיעון הזה ישנן בעיות רבות, אך לא נדון בהן כרגע.
הקוטב הדרומי
אין שום בעיה להגיע לקוטב הדרומי (כלומר לאנטרקטיקה), עשרות אלפי תיירים מגיעים לשם בכל שנה, רובם בהפלגות.
חיפוש קצר בגוגל: "הפלגות לקוטב הצפוני", מניב תוצאות רבות, והרבה חברות ספנות וטיולים שניתן להגיע איתן לשם.
מומלץ (ועדיף) לחפש תמיד באנגלית, ההיצע הרבה יותר רחב...
מומלץ להגיע כמה שיותר קרוב ל 21 בדצמבר, משום שזוהי נקודת היפוך הקיץ בקוטב הדרומי, אז הימים באזור (שעות האור) הם הארוכים ביותר.
כמו יש לוודא עם חברת הטיולים כי הספינה חוצה את קו 66.5 מעלות דרום, ועדיף בכל מקרה לבחור הפלגה המגיעה כמה שיותר קרוב לקו 90 דרום.
ככל שתאריך ההגעה יהיה קרוב יותר ל 21 לדצמבר, וככל שהיעד אליו תגיעו יהיה קרוב יותר ל 90 מעלות דרום, כך תחוו בצורה חזקה יותר את התופעות של שמש קיץ שאינה שוקעת.
שימו לב כי כתלות במיקום שאליו ההפלגה תגיע, וכתלות בתאריך, לא בטוח שתוכלו לראות את השמש 24 שעות ביממה ברציפות. זאת מהסיבה הפשוטה שבקוטב הדרומי ישנם הרים המתנשאים לגובה של עד 5 קילומטרים, וייתכן מאוד כי הרים גבוהים במרחק יסתירו לכם את השמש.
אבל -
תראו שתי תופעות אשר סותרות לחלוטין את מודל העולם השטוח:
כך נראה מסלול תנועתו של כוכב הלכת נוגה מנקודת מבטו של כדור הארץ.
מסלול מוזר ביותר (המכונה מסלול אפיציקלי) המכיל לולאות קטנות בהן כוכב הלכת משנה פתאום את כיוון תנועתו, ולאחר זמן קצר חוזר שוב לכיוון המקורי...
אך זהו למעשה מסלול מדומה, הנובע משילוב תנועיתיהם של כדור הארץ ונוגה אחד ביחס לשני כאשר הם מקיפים את השמש. כל אחד במסלול שונה, ובמהירות הקפה שונה.
המסלול שרואים בתמונה הוא מסלול מדומה הנוצר כאשר עוקבים אחרי תנועתה של נוגה סביב כדור הארץ (מנקודת מבטו!) במשך מספר שנים.
בואו ננסה להבין למה הכוונה "מסלול מדומה".
נניח שאנו עומדים במקום ומביטים על אדם הנמצא כ 30 מטרים מאיתנו, אשר הולך ללא הפסקה ימינה ושמאלה. האיש הולך מרחק מסויים שמאלה, ואז משנה כיוון והולך שוב את אותו מרחק לכיוון ימין, וחוזר חלילה.
אם נשרטט על דף נייר את המסלול שהוא עובר יחסית אלינו נקבל קו ישר ומאוזן, כפי שרואים בצד ימין של האיור. זהו המסלול האמיתי שבו האיש הולך.
אבל, אם נשרטט את מסלולו ביחס אלינו כאשר אנו הולכים לכיוונו, הפעם נקבל מסלול זיג-זג (מעין "קפיץ") כפי שמופיע בצד שמאל של האיור.
זהו מסלול מדומה (תנועה מדומה) הנוצר כתוצאה משילוב התנועה שלנו קדימה, והתנועה של האיש ימינה ושמאלה.
(העיגולים מסמנים את הנקודה שבה האיש משנה כיוון, ומתחיל ללכת לכיוון השני)
לטענת השטוחיסטים (שכידוע היגיון מהם והלאה) המסלול המוזר עם הלולאות הוא המסלול האמיתי שנוגה ושאר כוכבי הלכת עושים בשמיים...
למה? ככה!
כי ככה אלוהים רצה, בלי שום הסבר הגיוני.
בואו נראה כיצד באמת נוצר המסלול המוזר הזה, שהוא כאמור מסלול מדומה.
בצד שמאל של האיור אנו רואים את המודל האמיתי (המכונה "המודל ההליו-צנטרי") שבו השמש נמצאת במרכז, וכל כוכבי הלכת (כולל כדור הארץ) מקיפים אותה.
בצד ימין אנו רואים את המודל הגאו-צנטרי המדומיין של השטוחיסטים, שבו כדור הארץ במרכז, והשמש וכל כוכבי הלכת מקיפים את הוד מעלתו.
ניתן לראות את כוכב הלכת נפטון (שאליו מכוון החץ הצהוב) מתחיל לבצע לולאה.
נדמיין כי מיקמנו מצלמה גבוה מעל השמש, אשר צופה עליה ועל כל כוכבי הלכת במבט על, כפי שמופיע בצד שמאל של האיור. היא תראה את השמש במרכז, ואת כל כוכבי הלכת מקיפים אותה במסלולים (כמעט) מעגליים.
עכשיו נחזור על כך פעם נוספת, אך הפעם נמקם את המצלמה גבוה מעל כדור הארץ. כעת המצלמה תראה את כדה"א כל הזמן מתחתיה - במרכז הפריים, ותראה את השמש ואת כל כוכבי הלכת מקיפים את כדור הארץ.
כפי שנראה באיור זה ובשני האיורים הבאים, הפעם המסלול שכוכבי הלכת יבצעו מנקודת מבטה של המצלמה, יהיה מסלול אפיציקלי המורכב מלולאות (פרט לשמש, אשר מבצעת מעגל שלם סביב כדור הארץ, ללא לולאות).
זוהי נקודת המבט של כדור הארץ, כך הוא רואה את כוכבי הלכת נעים סביבו.
כאמור מדובר בתנועה מדומה ולא במסלול אמיתי שהם נעים בו.
בכל האיורים יוצאים מכדור הארץ שני חיצים:
בואו נמשיך לעקוב אחר מסלול תנועתו של כוכב הלכת נפטון, ונראה כיצד ומדוע הוא יוצר את הלולאות המוזרות שראינו.
כפי שאפשר לראות בצד ימין (המודל הגאו-צנטרי) כוכב הלכת נפטון ביצע חצי לולאה ונמצא כרגע בקצה שלה. בצד שמאל (המודל ההליו-צנטרי) ניתן לראות כי קצה הלולאה נוצר כאשר כדור הארץ ונפטון הכי קרובים זה לזה.
בצד ימין של האיור -
כוכב הלכת נפטון שינה כיוון, כמעט סיים את הלולאה וחוזר לכיוון תנועתו המקורי.
הלולאה -
כפי שאפשר לראות באיורים, גם במודל ההליו-צנטרי וגם במודל הגאו-צנטרי כדור הארץ רואה את השמש ואת כוכב הלכת באותה זווית ובאותו מרחק ממנו בדיוק, כלומר בשני המודלים צופה שעוקב (במשך כמה שנים ברציפות) אחר מסלול תנועתו של כוכב לכת, יראה אותו נע במסלול אפיציקלי המורכב מלולאות.
ההבדל הוא שהמודל המציאותי, ההליו-צנטרי (שבו השמש במרכז) מספק לכך הסבר פשוט והגיוני, מדובר בתנועה מדומה (מסלול מדומה) כמו בדוגמה שראינו עם האיש שיצר מסלול זיג זג מוזר למרות שבעצם הוא נע בקו ישר.
המסלול המוזר הוא תוצאה של תנועתם היחסית של כדור הארץ וכוכב הלכת זה ביחס לזה, כאשר הם מקיפים את השמש במהירות שונה. פעם הם מתקרבים זה לזה (מכיון אחד) ופעם מתרחקים זה מזה (בכיוון השני).
השטוחיסטים לעומת זאת דבקים במודל הגאו-צנטרי המסובך (כדה"א במרכז) שבו כוכב הלכת באמת נע במסלול כזה (כלומר תנועה אמיתית, ולא מדומה) מסלול שאין בו שום היגיון, בטח לא מבחינה פיזיקלית.
כרגיל, השטוחיסטים יבחרו במודל הכי מסובך, הכי מורכב והכי חסר היגיון, וזאת כאשר ישנו מודל הרבה יותר פשוט ואלגנטי שמסביר את התופעה היטב, ותואם בצורה מושלמת לכל חוקי הפיזיקה הידועים לנו.
שימו לב שבסרטון השני הכיוונים הפוכים בטעות.
באנימציה שמופיעה בצד ימין יש להפוך ימין לשמאל, ולמטה - למעלה, כך שכאשר באנימציה בצד שמאל (המודל ההליוצנטרי) השמש מופיעה בצידו הימני של כדה"א, גם באנימציה בצד ימין (המודל הגאוצנטרי) היא צריכה להופיע בצד זה.
כנ"ל לגבי הכיוונים למעלה ולמטה, שגם הם הפוכים.
אלו כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו, מסודרים לפי מרחקם מהשמש. החל מכוכב חמה שהוא הקרוב ביותר אליה, ועד נפטון שהוא הרחוק ביותר:
1. כוכב חמה (באנגלית Mercury, מרקורי).
2. נוגה (באנגלית Venus, ונוס)
3. כדור הארץ (באנגלית Earth).
4. מאדים (באנגלית Mars).
5. צדק (באנגלית Jupiter, יופיטר).
6. שבתאי (באנגלית Saturn, סטורן).
7. אורנוס (באנגלית Uranus, בעברית: אורון).
8. נפטון (באנגלית Neptune, בעברית: רהב).
ככל שכוכב הלכת קרוב יותר לשמש כך הוא מסתובב סביבה מהר יותר.
לפי מודל שגוי זה כדור הארץ נמצא במרכז, והשמש וכוכבי הלכת מקיפים אותו.
איך זוכרים?
גאו מזכיר לנו את המילה גאולוגיה שמשמעותה חקר הסלעים ושכבות הקרקע של כדור הארץ, כלומר במודל זה כדור הארץ נמצא במרכז.
גאו = מהמילה "גאה" שמשמעותה "ארץ" ביוונית.
צנטרי = מרכז, בדומה למילה Cener (סנטר) באנגלית.
לפי מודל זה (שהוא המודל הנכון המתאר את המציאות) השמש נמצאת במרכז, וכל כוכבי הלכת כולל כדור הארץ מקיפים אותה מסביב.
איך זוכרים?
הליו, מזכיר לנו את המילה הליום.
בלון הליום עולה למעלה לעבר השמש, לכן במודל זה השמש נמצאת במרכז.
הליו = הליום, היסוד השני הכי נפוץ בשמש (והראשון שגילינו שם).
כמו כן "הליוס" ביוונית משמעותו "שמש".
צנטרי = מרכז, בדומה למילה Cener (סנטר) באנגלית.
איך יודעים אם כדור הארץ מקיף את השמש, או שהיא וכל שאר הכוכבים וכוכבי הלכת מקיפים אותו?
הרי בשני המקרים נראה בדיוק את אותו הדבר, לא?
אכן, בשני המקרים נראה את אותו הדבר.
אבל, במקרה שבו כדור הארץ נמצא במרכז וכל שאר הכוכבים, כוכבי הלכת והשמש מסתובבים סביבו, העולם יהפוך להרבה יותר מסורבל ומסובך...
כוכב הוא שם נרדף למילה שמש.
כמעט 99.9% מנקודות האור שאנחנו רואים בשמי הלילה הם כוכבים.
בגלקסיה שלנו (גלקסיית שביל החלב) ישנם מאות מיליארדי כוכבים (שמשות), וביקום כולו יש מאות מיליארדי גלקסיות, שכל אחת מהן מכילה גם כן מאות מיליארדי שמשות...
ישנם כוכבים קטנים יותר מהשמש לנו, וישנם גדולים ממנה בהרבה.
בשמש (ובעצם בכל כוכב ביקום) מתבצע תהליך היתוך גרעיני (הדומה למתרחש בפצצת מימן) שבו אטומי מימן מותכים - מתנגשים זה בזה בעוצמה (עקב כוח המשיכה והלחצים האדירים בליבת השמש) והופכים לאטומי הליום.
תהליך זה משחרר כמויות עצומות של אנרגיה, וזהו האור והחום שאנו מרגישים מהשמש, זוהי תוצאה של היתוך גרעיני שמתבצע בתוכה.
כל כוכב (כלומר שמש) הוא בית חרושת ליצירת יסודות.
לאחר שמלאי המימן של השמש נגמר, ההליום מתחיל לעבור היתוך גרעיני ליסודות כבדים יותר כמו פחמן וחמצן. מתרחשת שרשרת של היתוכים גרעיניים ליסודות יותר ויותר כבדים עד ברזל.
את הברזל הכוכב כבר לא מסוגל להפוך ליסוד כבד יותר, ולכן ברגע זה מתרחש פיצוץ אדיר המכונה סופרנובה שבו נוצרים גם יסודות כבדים יותר.
(פיצוץ סופרנובה מתרחש רק בכוכבים ממש גדולים, השמש שלנו אינה גדולה מספיק ולא אמורה להתפוצץ, אך היא כן תיכבה כאשר מלאי הדלק שלה ייגמר).
בכל כוכב מתרחש כל הזמן משחק משיכת חבל בין שני כוחות אדירים:
כאשר שרשרת ההיתוכים הגרעיניים (ליסודות יותר ויותר כבדים) מגיעה לברזל, תהליך ההיתוך הגרעיני נעצר, ואז בבת אחת הכוכב קורס פנימה לתוך עצמו, ומתפוצץ בפיצוץ אדיר ששמו כאמור סופר-נובה.
סרטון קצרצר שמסביר כיצד כוכב נולד אפשר לראות כאן.
כוכב לכת (המכונה גם פלנטה) הוא גוף המקיף שמש (כלומר כוכב) ואינו מפיץ אור משל עצמו. ישנם כוכבי לכת סלעיים ומוצקים כמו כדור הארץ ומאדים, וישנם כוכבי לכת שהם כדורי גז ענקיים ללא קרקע מוצקה (למשל צדק, נפטון, ושבתאי).
אם נציב מצלמה שתצלם את שמי הלילה כל יום באותה שעה בדיוק במשך מספר חודשים רצופים (למשל כל יום בשעה 23:30) ולאחר מכן נריץ את כל התמונות ברצף כמו סרט וידאו, נראה דבר מעניין:
הכוכבים הקבועים נקראים כוכבי שבת, מהמילה "לשבות" (כלומר לא לעבוד) אלו הם הכוכבים שנעים יחד אותנו (מערכת השמש) באותו כיוון ובאותה מהירות סביב מרכז גלקסיית שביל החלב.
כדור הארץ מסתובב כל הזמן סביב צירו, אך משום שצילמנו אותם כל יום באותה השעה בדיוק, הדבר מבטיח שבזמן הצילום הם יימצאו באותה הזווית בדיוק יחסית אלינו (כי כדה"א השלים סיבוב של 360 מעלות, מאז הצילום הקודם).
הכוכבים שנעים בסרטון שיצרנו נקראים כוכבי לכת, משום שנראה כאילו הם "הולכים" על רקע הכוכבים הקבועים (כוכבי השבת).
למעשה אלו לא באמת כוכבים (שמשות), אלא - כוכבי לכת (פלנטות) שנמצאים יחסית קרוב אלינו ומסתובבים סביב השמש. הם לא מאירים בעצמם, והאור שמגיע מהם הוא החזר של אור השמש, כמו זה שחוזר אלינו מהירח.
כוכבי הלכת נראים נעים בשמי הלילה עקב שילובם של שני גורמים:
לא להתבלבל, אם נצפה בכוכבי הלילה (כוכבי השבת) במשך מספר שעות רצופות במהלך אותו הלילה, בהחלט נראה אותם נעים ומסתובבים סביבנו (עקב סיבוב כדור הארץ סביב צירו). בדומה לילד היושב בקרוסלה מסתובבת במגרש משחקים, שרואה את העצים, והבנייים באזור מסתובבים סביבו.
אבל, כאשר אנחנו מבצעים צילום בודד כל יום באותה שעה בדיוק, הדבר מבטיח שהם יישארו קבועים במקומם משום שכל צילום מבוצע באותה הזווית.
הדבר דומה לילד היושב עם עיניים עצומות בקרוסלה מסתובבת במגרש משחקים, פותח את עיניו לחלקיק שנייה בכל פעם שהקרוסלה מסיימת לבצע סיבוב של 360 מעלות, ואז סוגר אותן שוב.
במקרה כזה, הוא יראה את העצים והבניינים קבועים במקומם ולא זזים.
חלק זה יושלם בקרוב...
כדור הארץ רועד ברקע
חלק זה יושלם בקרוב...
הבזק של אור, ופתאום המכונית נמצאת "באולפן הצילומים"
חלק זה יושלם בקרוב...
בניסיון נואש להצדיק את ההבלים שבהם הם מאמינים, השטוחיסטים אוהבים להציג ניסויים והדגמות אשר "מוכיחים" כביכול כי אלמנטים שונים הקשורים לעולם השטוח באמת מתאפשרים במציאות...
(למשל ניסויים והדמיות אשר מנסים להסביר כיצד ייתכן שהכוכבים מסתובבים בשני כיוונים הפוכים בחצי הצפוני ובחצי הדרומי של כדור הארץ, ועוד)
אך כפי שתיכף נראה, ההדגמות והניסויים האלה כושלים מהיסוד, אינם פותרים את הבעיה שאותה הם מתיימרים לפתור ומלאים חורים כמו גבינה שוויצרית...
כפי שרואים בתמונה, שמש מקומית שנעה בגובה נמוך מעל עולם שטוח בהחלט יכולה ליצור אזורים של אור וחושך!
הקיר מייצג את הקרקע בעולם שטוח, וכמו שרואים המנורה ("שמש") יוצרת על הקיר אזורים מוארים שהם יום, ואזורים חשוכים שהם לילה!
שוב השטוחיסטים מראים לנו עד כמה הם לא מבינים כלום בצילום...
במציאות הקיר כולו מואר, וכל נמלה שתלך עליו, גם באזורים שנראים הכי חשוכים בתמונה תראה את המנורה מצויין!
ההוכחה הטובה ביותר לכך היא הצילום עצמו:
כפי שניתן לראות, המצלמה שצילמה את התמונה נמצאת באזור שאמור להיות חשוך לחלוטין, ועדיין היא רואה את המנורה מצויין!
אז מה קורה פה?
הסיבה לכך שאזורים גדולים בתמונה נראים לנו חשוכים, היא האופן שבו המצלמה פועלת. כאשר מופיע בתמונה גוף מאוד מסנוור ומואר כמו המנורה (שמייצגת במקרה זה את השמש) לצד גופים הרבה יותר עמומים, ופחות מוארים - כמו החלקים הרחוקים של הקיר, הצמצם של המצלמה נסגר באופן אוטומטי למינימום בכדי להפחית את הסינוור, ובכך גורם לאזורים פחות מסונוורים ופחות מוארים להיראות חשוכים ושחורים בתמונה...
(דיי דומה לאישון העין שלנו שנסגר ונהייה קטן כאשר אנחנו מסונוורים)
זה לא אומר שבפועל הם לא מוארים, או אינם רואים את המנורה.
בסרטון שניתן לראות כאן, אפשר לראות דגם שבנה שטוחיסט, אשר מראה כיצד ניתן לגרום לכוכבים, בעזרת מערך של שתי מראות ודיסק עגול (המייצג את מפת הכוכבים) להסתובב בשני כיוונים הפוכים גם בעולם שטוח...
כפי שניתן לראות בסרטון וגם בתגובות, ישנן בעיות רבות עם המודל הזה...
(חלק זה יושלם ויורחב בקרוב...)
תפנית בעלילה
למרבה ההפתעה ובאופן יוצא דופן, מסתבר שמדובר בשטוחיסט שעדיין נותר קצת שכל בקודקדו, שהצליח להתפכח...
בשני סרטוני ההמשך בערוץ שלו, ובתגובות, הוא קורא לאנשי העולם השטוח אנשים לא ישרים, ומפציר בהם להפסיק להטעות אנשים.
(יושלם ויורחב בקרוב...)
(יושלם ויורחב בקרוב...)
עדשה חצי כדורית, ניסוי 1
עדשה חצי כדורית, ניסוי 2
עדשה חצי כדורית, ניסוי 3
חופה אישית וקרניים קרפוסקולריות
המרת עולם שטוח לכדורי
חלק זה יושלם בקרוב...
לשטוחיסטים יש טיעונים רבים נוספים, אך כיסינו את המרכזיים שבהם, ואין שום כוונה להמשיך לעסוק בנושא זה, מיצינו.
הדוגמאות וההסברים שניתנו כאן אמורים להספיק לכל בר דעת בכדי להבין עד כמה "רציניות" ו"מבוססות" הטענות של האנשים האלה, ועד כמה צריך להתייחס ברצינות ובכובד ראש אליהם ולטענות המוזרות שלהם.
אם מישהו נתקל בטיעון שטוחיסטי חדש, והוא משתכנע ממנו רק בגלל שהוא לא מצא לו הסבר, זה כנראה בן אדם ששום דבר כבר לא יעזור לו.
אם מראים למישהו אלף הפרכות, ורגע לאחר מכן הוא שוכח מהן רק בגלל שהוא נתקל באיזשהו טיעון חדש שעוד אין לו תשובה לגביו, כנראה שמשהו לקוי בדרך הסקת המסקנות שלו וחבל להשקיע בו זמן נוסף.
אדם עם חשיבה ביקורתית בריאה, יודע להסיק מסקנות גם מכמה דוגמאות מייצגות, ואין צורך להראות לו את כל הדוגמאות בעולם בכדי שהוא יבין.
יש מושג הנקרא "בורות לוחמנית" ("Military Ignorent") המדבר על אנשים שממש נלחמים בכל הכוח על זכותם להישאר בורים, ועל זכותם להמשיך להחזיק בדעות ואמונות מטופשות שהופרכו מזמן, ושאין להן שום בסיס.
רוב השטוחיסטים נמצאים במצב העגום הזה, גם כששמים להם את המציאות מול הפרצוף הם ימשיכו להתכחש אליה ויתעקשו שהכל שקר והונאה.